רע"א 8106/12 איזוטופ בע"מ נ. ערך נכסים ומיסוי מקרקעין בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת , סגנית נשיא), מיום 27.9.2012 בע"א 16518-06-12, ששינה ותיקן את פסק הדין שנתן

בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט ג' דניאל , סגן נשיא), מיום 22.4.2012, בת"א 1416/08 ובת"א 880/09.

2.

המשיבה עוסקת במתן שירותי בדיקת חיובים שונים לרבות חיובי ארנונה. ביום 6.6.2005 התקשרו בעלות הדין בחוזה לפיו תפעל המשיבה לבדיקת חיובי הארנונה המוטלים על נכסים שונים של המבקשת. שכרה של המשיבה נקבע לפי שיעור של 20% מכל הפחתת ארנונה שתשיג למבקשת (להלן - החוזה ). המשיבה טענה שהמבקשת לא שילמה לה את שכרה בגין נכסים בקרית-ביאליק ובנצרת-עילית, שחיוב הארנונה בגינם הופחת, ולכן הגישה תביעה כספית נגד המבקשת לתשלום שכר הטרחה מכוח החוזה שנחתם ביניהן. המבקשת הגישה מצידה תביעה נגד המשיבה בטענה שנגרמו לה נזקים כתוצאה מרשלנותה של המשיבה במתן השירות. הדיון בתביעות אוחד, הובאו ראיות ונשמעו עדים.

3.

בית משפט השלום דחה את שתי התביעות. בית המשפט התמקד במחלוקת

בנוגע לנכס שבנצרת עילית. בית המשפט קבע כי לקראת סוף שנת 2006 החליטה המבקשת לבחון מחדש את המשך העסקתה של המשיבה, אך לא מסרה לה הודעה מפורשת על הפסקת העסקתה. מפגישות שנערכו בין בעלות הדין בתקופה זו הובהר למשיבה שהמבקשת מעוניינת לעכב את המשך העסקתה. ואולם, בהעדר הודעה מפורשת על הפסקת העבודה, המשיכה המשיבה בעבודה בהתאם לשיקול דעתה ואף הגישה השגה וערעור בנוגע לחיוב המבקשת בארנונה בגין הנכס בנצרת-עילית. לאחר הגשת ההשגה חויבה המבקשת בחיוב חריג של ארנונה הכולל חיובים רטרואקטיביים. המשיבה, שהבינה כי עליה לטפל בעניין זה, הגישה השגה וערר בעניין, חרף הבהרת המבקשת כי היא שוקלת להעביר את הטיפול בחיוב חריג זה לעורך-דין אחר. וכך אמנם פעלה בשלב מאוחר יותר. במצב דברים זה קבע בית המשפט שהמבקשת הייתה רשאית להפסיק את ההתקשרות עם המשיבה, אך המשיבה הייתה זכאית לשכר ראוי עבור הפעולות שבוצעו על ידה עד למועד סיום ההתקשרות. מאחר שהמשיבה עמדה על טענתה לקבל את מלוא השכר לפי החוזה, נמנע בית המשפט מלפסוק לה שכר ראוי, כאמור. בית המשפט הוסיף שהסדר הפשרה שהתקבל בפועל עם עיריית נצרת הושג על על-ידי עורך דין אחר, ומשהמשיבה לא הוכיחה שפעולותיה הן שהביאו להפחתת החיוב, דחה את טענותיה בהקשר זה. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשת לפיה פעולות המשיבה הסבו לה נזקים בקובעו כי המשיבה לא התרשלה בתפקידה. לפיכך דחה, כאמור, את שתי התביעות. בעקבות פסק הדין הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו. בית המשפט קבע שאין בעובדה

שנחתם בסופו של דבר הסכם פשרה בקשר לנכס בנצרת-עילית כדי להקנות למשיבה את מלוא הסכום שתבעה. בית המשפט הסיק שאכן התקיים משא ומתן בנוגע לגובה החיוב בגין הנכס בנצרת-עילית וכי המשיבה היא זו שהניעה את המשא-ומתן, אך קבע כי לא המשיבה היא שהביאה אותו לידי סיום. בנסיבות אלו סבר בית המשפט שהמשיבה זכאית לשכר ראוי לפעולותיה, אם כי לא את מלוא השכר שהיה מגיע לה לו הייתה מסיימת את התהליך. למסקנה זו הגיע גם בשל כך שהמבקשת לא הודיעה למשיבה על סיום ההתקשרות. לפיכך קבע למשיבה שכר בשיעור של 20% מסכום שכר הטרחה שתבעה, סך של 25,583 ש"ח כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. המשיבה חויבה גם בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך-דין. בעקבות פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשת טוענת שבית המשפט המחוזי שינה ותיקן את פסק הדין של בית משפט השלום על סמך עילת עשיית עושר ולא במשפט שהמשיבה כלל לא טענה, לא בכתב התביעה ואף לא בערעור שהגישה. עילת התביעה היחידה של המשיבה היא עילה חוזית, והסעד שנתבע הוא שכר חוזי. אף במהלך הדיון בבית משפט השלום סירב מנכ"ל המשיבה להצעת הפשרה שהציע השופט לפסוק לה שכר ראוי. בית המשפט המחוזי לא הסביר מדוע ביסס את פסק דינו על עילת תביעה שכלל לא נטענה ולא פירש כיצד "הוכיחה" המשיבה את ערך את סכום תביעתה. לדעת המבקשת, פסיקה כאמור מהווה שגיאה מהותית ויסודית הסותרת את ההלכה הפסוקה המושרשת, כך שחשיבות ההכרעה בעניין חורגת מהעניין שיש לבעלות הדין. לדברי המבקשת, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום לא פסק שהמשיבה זכאית לשכר ראוי. לכן, לדעתה, ביסוס פסק הדין על סכום התביעה הנטען, שלא הוכח, בטעות יסודו.

6.

דין הבקשה להידחות. חרף טענת המבקשת, בקשתה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית אשר השלכותיה חורגות מהסכסוך הפרטני שבין בעלות הדין, ולכן אינה מצדיקה דיון בה ב"גלגול שלישי" (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא השתית את פסיקתו על עילה חדשה - עילת עשיית עושר ולא במשפט, אלא קיבל, למעשה, את תביעת המבקשת בחלקה ופסק לה חלק מהסעד שביקשה, בכך שהחליט לפסוק לה שכר ראוי בגין חלקה במשא ומתן עם עיריית נצרת-עילית לגבי סכום חיוב הנכס בארנונה. בית המשפט המחוזי פסק כאמור ממש כשם שבית משפט השלום נכון היה לפסוק שכר ראוי לוּ הסכימה לכך המשיבה בשעתו (השוו: רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (20.12.2010). בנסיבות אלו, ומשמדובר, בסופו של יום, במחלוקת שעניינה אופן חישוב השכר הראוי, אין מקום להידרש לה בגלגול שלישי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.