רע"א 8107/01 מריו אוליקי נ' מרסדס אוליקי

1.המבקש הגיש לבית משפט זה בקשה לקביעת שיפוט, מכוח חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים), התשכ"ט-1969 (להלן: החוק). בבקשה צויין כי המבקש הינו יהודי ואילו המשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה) הינה חסרת דת. כן צויין בבקשה, כי תביעת גירושין שהגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי בחיפה נסגרה, בשל אי קבלת תשובה מרבה הראשי של ארגנטינה לבקשת בית הדין לבירור טענתה שהיא בת לאם יהודיה. על יסוד נתונים אלה הוריתי, מכוח סמכותי על פי סעיף 2(א) לחוק, כי תתבקש חוות דעתו של בית הדין הרבני. בחוות דעתו של בית הדין הרבני מיום 15.10.2002 נאמר כי "בנסיבות העניין, עשוי בית הדין הרבני לאחר בירור נוסף להצריכם ג"פ לחומרא". ואילו בחוות דעתו הנוספת מיום 15.1.2003 נאמר כי בית הדין הרבני עשוי לאחר בירור נוסף של הנישואים "להצריכם להיפרד זמ"ז בגט פיטורין כדמו"י".

2.בקשת המבקש והמשיבה היא, לקבוע השיפוט לבית המשפט לענייני משפחה. לטענתם, נוכח עמדת בית הדין כי רק לאחר בירור נוסף עשוי הוא להצריכם בגט פיטורין לחומרא, בירור שטיבו ומשכו לא ידוע, נוכח גילם המבוגר של בני הזוג, ונוכח ההמתנה הרבה שכבר נכפתה על הצדדים, הערכאה היעילה ביותר תהא בית המשפט לענייני משפחה אשר בפניו מצויה כבר תביעה בעניין מזונות.

3.עמדת נציגת היועץ המשפטי לממשלה היא כי מן הראוי להסמיך במקרה זה את בית הדין הרבני. לטענתה, נוכח העובדה שהמבקש יהודי והמשיבה למצער ספק יהודיה, הרי שעל פי הדין העברי יזדקקו לגט לחומרא. מאחר שגט שכזה יכול להינתן רק בבית הדין הרבני, הרי שהוא הערכאה שיכולה להתיר את הנישואין בצורה האפקטיבית ביותר, אשר תאפשר לבני הזוג להינשא בעתיד לאחרים על פי הדין הנוהג במדינה. מכאן גם, שהתרה בבית המשפט לענייני משפחה אינה אפקטיבית. נציגת היועץ סבורה שבית הדין ימצא דרך לברר את יהדותה של האשה וכי יש לאפשר לבית הדין לעשות זאת, אף אם יידרש זמן לבירור, שכן לא שיקולי מהירות הדיון עומדים ביסוד ההחלטה על קביעת השיפוט אלא עמדת בתי הדין הנוגעים בדבר.

4.לאחר שעיינתי בחוות דעתו של בית הדין הרבני הגדול, ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מן הראוי לקבוע השיפוט בעניין התרת הנישואים של בני הזוג שבפני לבית הדין הרבני. במסגרת שיקול הדעת הנתון לנשיא בית המשפט העליון לצורך קביעת השיפוט לפי החוק, יש להתחשב בשיקולים שונים ובהם, כי הערכאה שתקבע תוכל להתיר את נישואי הצדדים בצורה היעילה ביותר, שתבטיח את אפשרותם להינשא לאחרים על פי הדין הנוהג במדינה, שלא תהיה פגיעה בזכויות של אחד מבני הזוג על ידי ההפניה לאותה ערכאה, שלא ייפגעו ילדי בני הזוג על פי דינם האישי אם יוכרזו נישואי ההורים כבטלים מעיקרם וכדומה (ראו: פרופ' מ' שאוה, הדין האישי בישראל , תשנ"ב-1991), עמ' 658). במקרה דנן המבקש הינו יהודי, ואילו יהדותה של המשיבה נותרה בספק בבית הדין הרבני. אם הצדדים יבקשו להינשא בישראל בעתיד יחול על נישואיהם (ולמצער על נישואיו של המבקש) על פי הדין הנוהג במדינה, דין תורה. נוכח שיקולים אלה, נראה כי הערכאה הראויה בנסיבות מקרה זה היא בית הדין הרבני.

אשר על כן, הנני קובע בתוקף סמכותי לפי סעיף 1(א) לחוק, כי לבית הדין הרבני האזורי בחיפה יהיה שיפוט בעניין התרת הנישואין של בני הזוג אוליקי.