רע"א 8113/15 קיבוץ מרום גולן נ. שגית גולי

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בפש"ר 5190-06-12 (מיום 2.11.2015, כב' השופט י' בן-חמו ), בגדרה התקבלו שתי בקשות שהגישה משיבה 1, וזאת במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעניינה.

1.משיבה 1 (להלן: המשיבה ) הינה חברה בקיבוץ מרום גולן – מבקשת 1 – וכן באגודה הקהילתית "שמורת האלונים מרום גולן" – מבקשת 2, שתיהן אגודות שיתופיות. בין המשיבה לבין המבקשות התגלעו מחלוקות הנוגעות לחובות כספיים של המשיבה ובן זוגה כלפי המבקשות. מחלוקות אלו הובילו את המבקשות להוציא את המשיבה מחברותה בהן. הוצאה זו בוטלה לאחר מכן על ידי רשם האגודות השיתופיות (בהחלטה מיום 4.6.2013) (להלן: הרשם ). בהמשך, הוכרזה המשיבה כפושטת רגל, לבקשתה (בית המשפט המחוזי בנצרת, החלטה מיום 22.10.2014, כב' השופט י' בן-חמו ). לאחר זאת, המבקשות הודיעו למשיבה כי חברותה בהן פקעה, נוכח הכרזתה כפושטת רגל. זאת לטענתן בהתאם לתקנון האגודות; סעיף 42א(ג) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: הפקודה ); וכן סעיף 5(א) לתקנות האגודות השיתופיות. המשיבה פנתה בשנית לרשם האגודות השיתופיות, אשר קבע כי המשיבה תמשיך להיות חברה בקיבוץ ובאגודה הקהילתית, על אף הכרזתה כפושטת רגל. חברות זו תימשך עד לסיום בדיקה מקיפה מטעמו והחלטה אחרת שתצא תחת ידיו (תיק מס' 1979, החלטה מיום 22.4.2015, הרשם מ' הכהן ).

על החלטה זו הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עמ"נ 21532-06-15). בעקבות זאת, הגישה המשיבה שתי בקשות לבית המשפט המחוזי בנצרת המנהל את הליך פשיטת הרגל בעניינה – האחת, רשות לנהל הליך כמשיבה בערעור שהוגש על ידי המבקשות בבית המשפט המנהלי; השנייה, לקבל את אישורו של בית המשפט להמשיך ולהיות חברת הקיבוץ, על אף הכרזתה כפושטת רגל. בית המשפט המחוזי קיבל כאמור את שתי הבקשות (החלטה מיום 2.11.2015, כב' השופט י' בן-חמו ). יום לאחר מכן, במסגרת דיון בערעור שהגישו המבקשות בבית המשפט המנהלי, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו התיק יוחזר לרשם האגודות השיתופיות. זאת בכדי שיוציא תחתיו החלטה משלימה בה יבהיר את החלטתו המקורית ויתייחס לסוגיות שהועלו בערעור, תוך שמירת טענות הצדדים וזכותם לערער על ההחלטה המשלימה (פסק דין מיום 3.11.2015, כב' השופט י' מרזל ).

בקשת רשות הערעור הוגשה כאמור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת במסגרתה אושרה המשך חברותה של המשיבה במבקשות. לטענת המבקשות, בית המשפט המחוזי שגה בפרשנותו את הדין באשר לאישור המשך חברותו של פושט רגל באגודה שיתופית, ומשכך שגה בהחלטתו לאשר את המשך חברותה של המשיבה. המשיבה טענה מנגד כי בהחלטת בית המשפט בנצרת אין בכדי למנוע הכרעה בנושא על ידי רשם האגודות השיתופיות, ואין בכדי לפגוע בזכותן של המבקשות לערער על החלטתו המשלימה ככל שיראו לנכון. כך גם טענו משיב 2 – הנאמן של המשיבה, ומשיב 3 – כונס הנכסים הרשמי. הנאמן הדגיש כי המבקשות טעו בפרשנות שנתנו להחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתו, כל שנקבע בה הוא הותרת המצב הנוכחי, לפיו המשיבה חברה בקיבוץ ובאגודה, על כנו. זאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידי המבקשות לבית המשפט המנהלי.

2.דין הבקשה להידחות. מענה המשיבים לבקשה ענייני וראוי.

החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל של המשיבה, ובעקבות הגשת ערעור על החלטת הרשם לבית המשפט המנהלי, על ידי המבקשות. לצד אישורו של בית המשפט להמשך חברותה של המשיבה בקיבוץ, ניתנה לה הרשות להתגונן בפני טענות המבקשות ולנהל את הליך הערעור כמשיבה בו. מכך ניתן להסיק כי האישור שניתן זמני הוא, ונועד לעמוד בתוקף עד להכרעה בעניין על ידי בית המשפט המנהלי. טענות המבקשות לגופו של עניין שהועלו בבקשה שלפניי, ביניהן סוגיית פרשנותו הראויה של סעיף 42א(ג) לפקודה, ואופן יישומו על המקרה הקונקרטי, מקומן להיות מועלות בהליך הערעור שפתחו בו, וכעת לאור פסק הדין שניתן בו, בפני הרשם שדן במקרה. אציין כי בבקשת רשות הערעור יש אף מעין סתירה לדרך בה בחרו המבקשות להמשיך – ערעור על החלטת הרשם, והסכמתן להחזרת הדיון אליו – ולהעיד על ניסיון לפעול במספר אפיקים מקבילים, דרך שאינה מועילה לאף אחד מהצדדים ואף מכבידה על המערכת המשפטית.

3.הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ש"ח כל אחד.