רע"א 8118/02 פרץ שפושניק נ. הופנר צבי

בתאריך 23.4.02 ניתן - במסגרת תובענה שהגיש המשיב בבית-משפט השלום בחדרה כנגד המבקש ונתבע נוסף - פסק-דין חלקי, המורה למבקש ולנתבע הנוסף לפנות מקרקעין, שהמשיב הוא בעל זכויות החכירה בהם, מכל אדם וחפץ ולהחזיר את החזקה המלאה בהם למשיב. המועד לביצוע פסק-הדין נקבע לתאריך 30.5.02.

בתאריך 29.5.02 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין החלקי, וטען כי בכוונתו להגיש ערעור על פסק-הדין, וכי על-פי מאזן הנוחות נראה כי המשיב לא יפגע מעיכוב הביצוע, שכן במשך 15 שנים לא עמד על זכויותיו.

בית-משפט השלום דחה את הבקשה, בנמקו כי המבקש לא סיפק כל הסבר לכך שהבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה רק 36 ימים לאחר שימוע פסק-הדין ויום אחד בלבד לפני המועד לביצועו; כי נראה שזהו ניסיון של המבקש לקבוע עובדות על-ידי יצירת מצוקת זמן מלאכותית; וכי אין באפשרות בית-המשפט להעריך את סיכויי הערעור, שכן המבקש לא צירף ולוּ טיוטה של כתב הערעור.

לאחר שהמשיב הגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית-משפט וביקש לאכוף את פינויו של המבקש מן המקרקעין, הגיש המבקש ערעור על פסק-הדין החלקי לבית-המשפט המחוזי בחיפה, וכן בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.

לאחר שקיים דיון במעמד שני הצדדים, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי סיכויי ההצלחה בערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים, וכי אין סיבה המצדיקה עיכוב ביצוע הפינוי, שכן עוד בתאריך 30.5.02, לאחר שניתן פסק-דין לפינוי המבקש, נטל המשיב לרשותו את החזקה בנכס, ונעל את מתקניו ושעריו.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים וראויים להישמע, וכי טענתו בערעור היא כי ניתנה לו מכללא רשות בלתי-הדירה לשימוש במקרקעין. עוד טען המבקש, כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין ישתנה מצבו לרעה באופן כמעט בלתי-הפיך, בעוד נזקו של המשיב הוא כי חפציו של המבקש יישארו במתחם המגרש עד לדיון בערעור שנקבע לתאריך 24.12.02, וכי הוא אף היה מוכן לפצות את המשיב בגין השארת המטלטלין בסך של 10,000 ש"ח, ואולם המשיב סירב.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, הגעתי לכלל דעה כי נסיבות העניין אינן מגלות עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי. סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נשקלו על-ידי בית-המשפט המחוזי, אשר קיים דיון במעמד שני הצדדים, ובדין דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

בפסק-דינו דחה בית-משפט השלום את הטענה - שאותה המבקש מעלה שוב בערעורו - בדבר היותו מכללא בעל רשיון בלתי הדיר לשימוש במקרקעין, והורה על פינויו של כל אדם וחפץ מן המקרקעין. ברם, המבקש מסרב לקיים את פסק-הדין, ולפנות את מטלטליו, ועקב כך פוגע באינטרס הקנייני של המשיב, המחזיק במקרקעין כבר מתאריך 30.5.02, אך אינו יכול לעשות בהם שימוש.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.