רע"א 8123/02 בן -ציון צנעני - עו"ד נ. שיסם ישראל בע"מ

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת סלוטקי) בה נדחתה בקשת המבקש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר שניתן ביום 2.4.01 בעניינו. לטענת המבקש, פסק הבורר שניתן נגדו קויים על ידו, אולם לטענת המשיב המבקש נותר חייב לו עוד סכום כסף על פי פסק הבורר ובשל כך הגיש בקשה לאישור פסק בורר. המבקש ביקש במקביל הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר בעילת ביטול על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות וזאת בעקבות גילויין של עובדות חדשות אשר לטענתו לא ידע עליהן בעבר. הוא נמנע מלפרוש את אותן עובדות בטענה כי הדבר עלול לפגוע בהגנתו במשפט פלילי המתנהל נגדו בנושא הבוררות וטען כי יגלה את העובדות לאחר שתינתן עדות מנהל המשיבה במשפט הפלילי. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא נתקיימו כאן טעמים מיוחדים להארכת מועד ולא פורט על ידי המבקש מדוע לא ביקש את ביטול הפסק בסמוך לאחר נתינתו או בסמוך למועד בו נתגלו העובדות החדשות, כאמור. כן טענה כי מאחר שהמבקש לא גילה מהן אותן עובדות חדשות עליהן הוא מבקש להסתמך אין מקום להיענות לבקשתו.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיב ודחה את בקשת המבקש ובנימוק כי לא הובאו עובדות מטריאליות לבחינת ההצדקה במתן הארכת מועד בנסיבות הענין, ואישר את פסק הבורר.

2.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור. נטען בה כי בבקשה לביטול פסק בורר על פי סעיף 24(10) אין חשיבות למועד מסירת פסק הבורר לידיו ומאחר שבקשת הארכת המועד התייחסה לבקשה לאישור פסק הבורר ולא לבקשת הארכת מועד לבקשה

לביטול פסק הבורר, היה מקום להתחשב במניעי הבקשה ולא לחייבו לחשוף את העובדות החדשות העלולות לפגוע בהגנתו במשפט הפלילי.

3.גם בבקשת רשות הערעור לא פורטו העובדות החדשות עליהן מבקש המבקש להסתמך, ולכן הוא התבקש להודיע לבית המשפט האם בינתיים הוסר אילוץ בגינו לא פירט את העובדות החדשות והאם יש בדעתו לפרטן. מתשובתו מתברר כי בינתיים הוסר האילוץ לאי חשיפת העובדות החדשות שכן מנהל המשיבה בינתיים העיד במשפט, ובעקבות עדות זו פורטו העובדות שלדעת המבקש יש בהן להשפיע על תוצאות פסק הבוררות.

4.מההודעה המשלימה שהגיש המבקש לבית משפט זה עולה עוד כי לאחר מתן עדות מנהל המשיבה, הגיש המבקש בקשה עצמאית לביטול פסק הבורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעילת ביטול על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, וזאת לאחר שהוגשה בקשת רשות ערעור זו.

5.ממכלול הנסיבות עולה כי אין מקום להיענות לבקשה. אמת הדבר, כי בית המשפט קמא לא דק-פורתא כאשר בחן את בקשת הארכת המועד של המבקש על פי סעיף 27(א) ולא על פי סעיף 27(ב) לתוך הבוררות. אכן, לא היה מקום לבחון את שיעורו של הזמן שחלף מאז הגיע לידיו פסק הבורר ועד להגשת הבקשה אלא היה עליו לפעול על פי סעיף 27(ב) לחוק הנוגע במיוחד לעילת ביטול על פי סעיף 24(10) לחוק, הקובע כי המועד לבקשת ביטול במקרה זה יחול מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה (השווה אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל , מהד' 3, עמ' 466). אולם גם כך, נראה כי כאשר ביקש המבקש את אשר ביקש מבית משפט קמא, טרם באו לעולם העובדות החדשות שעשויות היו לטענת המבקש עצמו, להיות רלבנטיות להפעלת עילת הביטול על פי סעיף 24(10). אלה באו לעולם רק עם מתן עדות מנהל המשיבה מאוחר יותר במשפטו הפלילי של המבקש. ברי, כי במצב דברים זה לא היה בידי בית המשפט המחוזי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול כאמור גם אילו הפעיל את סעיף 27(ב) לחוק, שכן לא נתקיימה תשתית עובדתית כלשהי לביסוס מהלך כזה.

אולם, בין לבין ועל יסוד עדותו של מנהל המשיבה במשפט הפלילי, הגיש המבקש ביום 27.3.03 בקשה לביטול פסק בורר על פי סעיף 24(10) לחוק הבוררות ובה שטח את טיעוניו ביחס למידע החדש אשר, על פי טענתו, הינו מהותי לגורל פסק הבוררות שניתן. בתוך כך, ציין המבקש בסעיף 14 לבקשת ביטול זו כי העובדות החדשות העולות מהעדות מייתרות את הצורך בהארכת מועד בהליך הראשון ומייתרות אף את הצורך בדיון בבר"ע זו לגופה (סעיף 14 לבקשת הביטול א 7086/03 (מחוזי, באר שבע)). בנסיבות אלה, עומדות טענותיו של המבקש לבירור מלא בערכאה הדיונית המוסמכת וממילא, ההכרעה בבקשת רשות ערעור זו התייתרה.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא.