פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 8123/20
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
עיריית תל אביב
נ ג ד
המשיב:
אחמד חמדאן
בקשה לרשות ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים
י' שבח
,
י' אטדגי
ו-
מ'
עמית-אניסמן
)
בע"א 18805-10-19 מיום 22.10.2020
בשם המבקשת:
עו"ד אורנה אחרק
פרלוק; עו"ד אורנית צילקר בר
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח , י' אטדגי ו- מ' עמית-אניסמן ) בע"א 18805-10-19 מיום 22.10.2020, במסגרתו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' נמרודי ) בת"א 5281-04-17 מיום 14.7.2019.
2.
בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את תביעת המבקשת (להלן: העירייה ) לפינוי המשיב ממקרקעין בשטחה המוחזקים על ידו ונמצאים בבעלות רשות הפיתוח (להלן: המקרקעין ). בית המשפט קבע כי מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בה"פ 1823/09 - תביעה בה ביקשה העירייה להורות למינהל מקרקעי ישראל לרשום את זכותה כבעלת המקרקעין - בו צוין כי " המינהל אינו מתנגד לרישום הזכויות במקרקעין... על שמה של העירייה וזאת בכפוף להמצאת כל האישורים הנדרשים לפי הוראות כל דין ונהלי רישום הסדר המקרקעין " (להלן: הסכם הפשרה ), עולה כי רשות הפיתוח הסכימה להעברת רישום הבעלות לעירייה. על כן, נקבע כי משהמשיב לא הצליח להוכיח כי נתונה לו זכות נוגדת במקרקעין, זכאית העירייה לפנותו מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.
3.
כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המשיב, משסבר כי העירייה לא הצליחה להוכיח את זכותה להירשם כבעלת המקרקעין, ומשכך כי היא אינה זכאית לפנות מהם את המשיב. ראשית , נקבע כי העירייה לא הציגה כל הסכם לרכישת המקרקעין. שנית , נקבע כי התניית רישום הזכויות בהסכם הפשרה בהמצאת אישורים כאמור, מעידה כי לא היה מדובר באישורים פורמליים בלבד אלא במסמכים ממשיים המבססים את זכות העירייה להירשם כבעלת המקרקעין. אין חולק כי מסמכים אלו לא הומצאו כך שעד היום לא נתקיימו התנאים לרישום זכותה של העירייה, עובדה המסבירה מדוע נקבע בסעיפים 3-2 להסכם הפשרה כי התביעה תדחה ומלמדת כי המילים " המינהל אינו מתנגד לרישום הזכויות
במקרקעין " לא היוו הסכמה לרישום הזכויות אלא אך אי-נקיטת עמדה בנושא. שלישית , בשנת 2016 דחה בית המשפט את בקשת העירייה, שהוגשה באותו הליך, לחתימת פסיקתא המורה על רישום זכויותיה במקרקעין בהסתמך על הסכם הפשרה, והפנה אותה לפתוח בהליך עצמאי לשם כך.
4.
לאחר עיון
בבקשה
ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי
כי
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
לא
מעורר
כל שאלה משפטית
עקרונית
החורגת
מעניינם
של
הצדדים, וכי מתן רשות
ערעור
אינו
דרוש
כדי
למנוע עיוות
דין .
5.
הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.
ניתנה
היום, י"ט בטבת התשפ"א (3.1.2021).
ש ו פ ט