רע"א 8129/07 יצחק תדהר נ. מעצ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגניות הנשיא א' קובו ומ' רובינשטיין והשופטת ש' דותן), לפיו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' סגן הנשיא א' גולדס), בו נתקבלה תובענת המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) לתפיסת חזקה במקרקעי המבקשים לצורך הרחבת נתיב תחבורה בכביש 531.

1.

בחודש נובמבר 2006 הוציאה המשיבה צו הפקעה למספר חלקות בהתאם לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: פקודת הדרכים ), לצורך סלילת דרך פרברית הידועה ככביש 531 (להלן: צו ההפקעה ). המבקשים בהליך שלפניי נמנים על קבוצת בעלי הקרקעות שהופקעו במסגרת צו זה. יתר בעלי הקרקעות הגישו בקשה נפרדת למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (רע"א 8269/07), אשר נדחתה בהחלטתי מיום 21.10.07.

2.

השתלשלות האירועים אשר הובילה להגשת בקשת רשות ערעור זו נסקרה באופן מפורט בהחלטתי האמורה במסגרת רע"א 8269/07. בתמצית, אזכיר כי המשיבה הגישה המרצת פתיחה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בבקשה למתן צו שיאפשר לה לתפוס חזקה בחלקות שהופקעו מכח סעיף 4(1) לפקודת הדרכים. בית המשפט נעתר לבקשה, בקבעו כי בהעדר הגנה דינה של התובענה להתקבל. המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור תוך שקבע כי צו ההפקעה הינו חוקי וכי בשל התכלית אשר לשמה הוצא הצו - פרויקט תחבורה רחב היקף אשר אמור להביא לתועלת רבה לציבור - ישנה הצדקה הן להוצאת הצו במקביל להשלמת הליכי התכנון והן לפגיעה בזכויות הקנייניות של המבקשים. עוד נקבע כי המבקשים לא הצליחו להראות כי ניהול ההליך על דרך של המרצת פתיחה פגע בזכויותיהם. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המבקשים לפנות את השטח נשוא התובענה עד ליום 31.12.07, וכי עד לפינוי יתנהל בין הצדדים משא ומתן לעניין הפיצוי שיוענק למבקשים בגין ההפקעה.

3.

המבקשים בהליך שבפניי טוענים כי יש להעניק להם רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מן הטעמים הבאים: ראשית, טוענים הם כי ההליך אשר במסגרתו הורה בית המשפט על פינויים מבית מגוריהם בוצע בחופזה לא מוצדקת, שכן המשיבה הצהירה שעליה למסור את המגרשים רק בסוף שנת 2008. בנוסף, לא נערך לדבריהם הבירור העובדתי המתחייב מהפגיעה החמורה בזכויותיהם. לגישתם, נוכח העובדה כי במסגרת ההליך לא נתבררו טענותיו של כל אחד מבעלי החלקות באופן פרטני ולא נתקבלה בקשתם לחקור עדים, התעלם בית המשפט מנתונים שהיו פרוסים בפניו ואשר מעידים כי המשיבה פעלה שלא כדין בהליכי הוצאת צו ההפקעה. עוד מוסיפים המבקשים כי בעניינם קיימת פגיעה מיוחדת שכן על השטח שהופקע נמצא בית מגוריהם, להבדיל ממגרש ריק או שטח עסקי.

שנית, טוענים המבקשים כי צו ההפקעה סותר את הוראות תוכנית הבינוי העירונית (להלן: התב"ע ), כפי שגובשה על-ידי הוועדה המחוזית אשר דנה בהתנגדויות שהגישו. לטענתם, התב"ע מחייבת את המשיבה להפקיע את החלקה במלואה, ולא רק חלק ממנה כפי שמורה צו ההפקעה, וכן מחייבת את המשיבה לפעול על-פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). לפיכך, טוענים המבקשים כי אין ללמוד בעניינם מההלכה שנקבעה בע"א 1528/05 רשות הנמלים והרכבות - רכבת ישראל נ' אביגדורוב (לא פורסם, 14.9.2005, להלן: עניין אביגדורוב ), אשר לא עסקה במצב בו צו ההפקעה סתר באופן מפורש את התב"ע שמכוחה הוצא. בנוסף, טוענים המבקשים כי המשיבה התעלמה מהחובה המוטלת עליה לבצע את ההפקעה בהתאם להוראת סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, אשר קובע חובה לספק מדור חלופי או לחילופין מקדמה ריאלית לרכישת בית מגורים אחר. עוד מוסיפים המבקשים כי ככלל, על המשיבה להפקיע קרקעות לפי הוראות חוק התכנון והבניה, הקובע מנגנונים ראויים של פיצוי בעלי הקרקעות שחלקותיהם הופקעו. לטענת המבקשים, סוגיות אלו מעוררות שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

4.

המשיבה טוענת מנגד כי אין בנסיבות העניין כדי להצדיק מתן רשות ערעור, ובפרט כאשר נדחתה בקשה דומה שהגישו יתר בעלי הקרקעות המופקעות. לטענתה, המבקשים מעלים לראשונה בשלב בקשת רשות הערעור טענות עובדתיות חדשות, כדוגמת הטענה כי צו ההפקעה סותר את התב"ע, ועל כן אין לקבלן. המשיבה מוסיפה בהקשר זה כי בפני בית המשפט קמא עמד תצהיר של מתכנן התוכנית לפיו קיימת התאמה בין הצו לבין תוכנית המתאר ומשלא כפרו המבקשים בנכונות תצהירו או טענו טענות בדבר אי-התאמה כאמור, אין לקבל את ניסיונם להעלות את הנושא בשלב זה של ההליך. עוד מוסיפה המשיבה כי בכוונתה להפקיע את שטח הבית כולו ולשלם פיצוי בעבור מלוא השטח. המשיבה מדגישה כי גם טענותיהם של המבקשים לפיהן צו ההפקעה לא הוצא לשם פיתוח כביש 531 אלא להרחבת כביש קיים וכי חלה חובה על המשיבה לפצותם לפי סעיף 194 לחוק התכנון והבניה סותרות ממצאים עובדתיים והכרעות שהתקבלו בערכאות הקודמות. לעניין זה מציינת המשיבה כי הטענה בדבר החובה לספק דיור חלופי נטענת לראשונה בשלב זה וכי ממילא לא מתבקש סעד כזה במסגרת בקשת רשות הערעור. המשיבה מדגישה כי פנתה אל המבקשים כבר לפני שנה על מנת לקבוע את שיעור הפיצויים המתאים ולאפשר להם זמן נאות לפינוי ביתם ולמציאת דיור חלופי, אך המבקשים הם אלו אשר גורמים לעיכוב ההליכים, עקב עמידתם על סכום פיצוי גבוה מהמוסכם. מכל מקום, טוענת המשיבה כי אין בטענות המועלות על-ידי המבקשים כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים ועל כן אין כל הצדקה להעניק להם רשות ערעור.

5.

עיינתי בבקשה ובתגובה וכן בפסקי הדין של הערכאות הקודמות ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, מרבית הטענות המועלות על-ידי המבקשים נידונו ונדחו על-ידי באופן מפורט בהחלטה ברע"א 8269/07. כך, נקבע כי טענותיהם של המבקשים באשר לאי-חוקיות הוצאת צו ההפקעה מכוח פקודת הדרכים ועובר להשלמת הליכי התכנון אינן מעלות כל שאלה עקרונית שכן הן הוכרעו על-ידי בית משפט זה בעניין אביגדורוב . עוד נקבע כי המבקשים לא הראו כי אופן ניהול ההליך גרם להם עוול מיוחד. בבקשת רשות הערעור שבפניי טענו המבקשים כי יש לתת משקל מיוחד לעניינם בשל הסתירה בין צו ההפקעה לבין התב"ע וכן בשל העובדה כי הקרקע המופקעת היא בית מגורים. עם זאת, כפי שטוענת המשיבה, נראה כי המבקשים נמנעו מלהעלות טענות אלו בפני הערכאות הקודמות שדנו בעניינם. כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור לא תדון בטענות המועלות לראשונה בשלב הערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו למשל: ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן , פ"ד נ(1) 774, 790 (1996)). ענייננו אינו נכלל בגדרם של מקרים אלו.

בנוסף, לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי היה על בית המשפט להעלות מיוזמתו, לאחר עיון בנספחים, את העובדה כי ישנה אי-התאמה בין צו ההפקעה לתב"ע. ראשית, בהליך של המרצת פתיחה מוגדרת המחלוקת העומדת בפני בית המשפט בתצהירים המוגשים על-ידי הצדדים, ועל כן עליהם לפרוס בפני בית המשפט את מלוא טענותיהם במסגרת זו (ראו למשל: רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג (טרם פורסם, 5.2.2007)). זאת לא עשו המבקשים בענייננו. שנית, גם עיון בנספחים לא מעלה, על פניו, חוסר התאמה בין התב"ע לבין צו ההפקעה, שכן התב"ע מורה על הפקעת בית המגורים כולו ולא על הפקעת החלקה כולה. מכל מקום, ברי כי טענות אלו אינן חורגות מעניינם של הצדדים וכי הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור לאחר ששתי ערכאות דנו בעניין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . אוסיף, כי אין אני מקלה כמובן ראש בקשיים אשר וודאי נגרמים למבקשים עקב הצורך לפנות את בית מגוריהם, אך בקשיים אלו בלבד אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

6.

בשולי הדברים: לצד בקשת רשות הערעור שבפניי הגישו המבקשים בקשה נוספת בה עתרו הם להורות למשיבה להמציא להם חוות-דעת שמאית אשר על בסיסה יוערכו הפיצויים להם הם זכאים. מבלי לחוות דעה לגופם של דברים, על בקשה זו לידון בפני בית המשפט המחוזי. לאור פרק הזמן הקצר העומד לרשות המבקשים עד למועד שנקבע לפינויים מהחלקה שהופקעה, אני תקווה שהצדדים ישכילו להגיע להסכמה בנושא בלא צורך בהכרעה שיפוטית נוספת.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.