פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8130/08
בפני:
כבוד השופט ח' מלצר
המבקש:
רו"ח יובל קדרון, כונס נכסים של מ.י נפלר
שירותים בע"מ ונ.פ.א-ל.ר שירותים בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
עיריית לוד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 2412-09-07
מתאריך 17.8.08 שניתנה על-ידי כב' השופט מ' יפרח
בשם המבקש:
עו"ד חגי שלו,
עו"ד אדמית כהן
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט מ' יפרח ), מתאריך 17.8.08, שבגדרה נדחתה מקצת בקשת המבקש למתן פסק דין חלקי נגד המשיבה.
2.
המבקש מונה בשנת 2006 ככונס נכסים קבוע של החברות מ.י נפלר שירותים בע"מ ונ.פ.א-ל.ר שירותים בע"מ (להלן יחד: החברות
בכינוס ). בתאריך 11.9.07 הגיש המבקש, בשם החברות שבכינוס, כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבה, בה נטען כי המשיבה חבה לחברות שבכינוס סך של כ-2.8 מיליון ש"ח. סכום זה כלל, בין היתר, שני חיובים נטענים, האחד בסכום של 179,670 ש"ח, בקשר עם שיק שמשכה המשיבה לפקודת צד שלישי, לא נפרע ומוחזק על-ידי המבקש (להלן: הסכום הראשון ) והשני בסכום של 187,444 ש"ח (להלן: הסכום השני ), שלגביו טענה המשיבה לקיזוז. המשיבה הגישה בתאריך 1.11.07 בקשה למחיקת כותרת ולחלופין למתן רשות להתגונן.
3.
בתאריך 15.6.08 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסק דין חלקי נגד המשיבה, ביחס לסכום הראשון וביחס לסכום השני, שלגביהם טען המבקש כי: "העיריה מודה בכתב הגנתה שאין לה כל טענת הגנה לעניין תשלומם". העיריה הגישה בתאריך 3.7.08 בקשה לתיקון כתב הגנתה ככל שהוא נוגע לסכום הראשון, שתמציתה היא טענת "פרעתי" (בקשה זו התקבלה, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתאריך 7.9.08). בתאריך 9.7.08 הגישה העיריה את תגובתה-התנגדותה לבקשה למתן פסק דין חלקי, כאשר ככל שהדברים נוגעים לסכום הראשון – נסמכה המשיבה כבר על האמור בבקשתה לתיקון כתב ההגנה.
4.
בהחלטתו מתאריך 17.8.08 בבקשה למתן פסק דין חלקי, קבע בית המשפט המחוזי לגבי הסכום הראשון כך:
"לא מצאתי בסיס והצדקת מתן פסק דין חלקי נגד המשיבה בגין השיק ע"ס 179,670 ש"ח. אני סבור כי הואיל ובשיק שנמשך "למוטב בלבד" עסקינן והואיל ואין המבקש בגדר מוטב השיק – אין ליתן פסק דין לזכותו על יסוד השיק".
באשר לסכום השני ניתן פסק דין חלקי כמבוקש.
5.
המבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור על אותו חלק מן של ההחלטה הנוגע לסכום הראשון. בבקשתו הוא מעלה מגוון של השגות, ומבהיר מדוע לשיטתו היה מקום
לדחות את טענות המשיבה לגבי הסכום הראשון ולהוציא פסק דין חלקי גם לגביו.
6.
דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. שני נימוקים עיקריים לקביעה זו:
(א)
בהחלטתו לא סתם בית המשפט המחוזי הנכבד את הגולל על תביעת המבקש בקשר עם הסכום הראשון, אלא סירב ליתן פסק דין חלקי לגבי אותו סכום, כמבוקש. המבקש טען כי המשיבה מודה בכתב הגנתה בחובה לשאת בתשלום הראשון, ואולם הוא התעלם ומתעלם מכך שהמשיבה ביקשה לתקן את כתב ההגנה ונימקה מדוע אין היא חייבת, לגישתה, בתשלום אותו סכום. בית המשפט המחוזי הנכבד התיר, כאמור, את התיקון.
(ב)
המבקש אינו מתיימר להצביע על התקיימותו של תנאי כלשהו מן התנאים החלופיים, שבלעדיהם לא ישקול בית משפט זה האם יש מקום להעניק רשות ערעור על החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בענין אזרחי (ראו: סעיף 41(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 , לאחר תיקונו בתאריך 27.7.08). לא עלה בידו לשכנע כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך, בנסיבות העניין, כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, או שעלול להיגרם למבקש נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר, או בדרך שגויה.
7.
למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגוף הדברים לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, במיוחד על רקע העובדה שהשיק שעליו מסתמך המבקש אכן נמשך לפקודת המוטב בלבד (שאיננו המבקש). לפיכך, יש אמנם מקום לברר הפרטים שסבבו אירוע הוצאתו של אותו שיק ודרכי הגעתו למבקש.
8.
לאור כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות הענין ומשלא התבקשה תשובת המשיבה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' כסלו התשס"ט (30.11.08).
ש ו פ ט