רע"א 8132/05 שאול שממה נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.בפני בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין, ק' ורדי) אשר קיבל את ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד' מור) והורה למבקש לסלק ידו מנכס מקרקעין עליו הקים סככה לממכר ירקות ופירות ולהשיב הנכס לידי המשיב כשהוא פנוי וריק מכל אדם או חפץ.

2.נכס המקרקעין נשוא הבקשה מצוי בבעלות רשות הפיתוח ומנוהל על ידי המשיב. המבקש מחזיק בחלק מהנכס, עליו הוקמה סככה לממכר פירות וירקות (בהמשך הוקם במקום, ככל הנראה, מבנה בטון המשמש לאותה תכלית). המשיב הגיש תביעה לסילוק ידו של המבקש משטח הסככה. התביעה נדחתה על ידי בית משפט השלום לאחר שקבע כי המבקש מחזיק במקום זה כ - 22 שנים ומנהל את עסקו בגלוי. מדובר במקום בולט, על דרך מרכזית ועל כן אין זה סביר כי נציגי המשיב לא הבחינו בסככה עד כה ומכל מקום מדובר ברשלנות של גורמי הפיקוח. בית משפט השלום קבע כי לאחר שהמבקש נוכח כי המשיב או נציג אחר של בעל הקרקע אינם מונעים את ניהול עסקו במקום, הוא היה רשאי לצפות ולהאמין כי הרשות הניתנת לו להחזיק בקרקע ללא תמורה תימשך כפי שהיא ללא הגבלה. בסופו של יום קבע בית משפט השלום כי למבקש רשות להחזיק ולהשתמש במקרקעין כ"בר רשות". עוד נקבע כי המשיב אינו רשאי לבטל הרשיון שניתן ללא תנאי וכי זה כפוף לתשלום פיצויים.

המשיב ערער על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור לאחר שקבע כי לא היה מקום לכרוך את הקביעה כי למבקש מעמד של בר-רשות מכללא בנכס עם הקביעה שלא ניתן לבטל הרשות אלא בתנאי של תשלום פיצויים למבקש. נקבע כי הרשות ניתנת לביטול בכל עת ועצם הגשת התביעה לסילוק יד משמעה ביטול הרשות מכללא. עוד נקבע כי אין מקום במקרה זה למנוע את סילוק ידו של המבקש מהמקרקעין עקב שיקולי צדק. בית המשפט המחוזי אף הביע ספק האם זכאי המבקש לפיצוי לאחר שלא הביא ראיות לעניין השקעותיו בנכס ובשים לב לנסיבות העניין.

3.בבקשה שבפני מדגיש המבקש כי החנות בה הוא עוסק בממכר ירקות ופירות היא מקור פרנסתו היחיד. לדבריו, החנות נמצאת במקום גלוי לעין, על אם דרך סואנת ועל כן אין כל אפשרות שקיומה לא היה ידוע למשיב. לפיכך, ונוכח העובדה שבית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בממצאי העובדה של בית משפט השלום, טוען הוא כי אין למחות בהינף יד תקופה של משך כ- 40 שנה בה מחזיקה משפחתו במקרקעין וכי הוא זכאי כי "סוגיה זו וסוגיית זכויותיו של "בר הרשות" תבחן שוב על ידי בית משפט נכבד זה אף אם דינו כדין בר רשות". כך לשון הבקשה.

דין הבקשה להידחות. הבקשה שבפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית, לא כל שכן שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כל שמתבקש בה הוא כי סוגיית זכויותיו של המבקש תיבחן זו הפעם הנוספת בפני בית משפט זה. בכך, כידוע, לא די לצורך קבלת רשות לערער.

הבקשה נדחית.