רע"א 8138/99 תמר קורן נ. נפתלי קורן

1.המבקשת מבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י. גרוס, י. בן-שלמה ומ. רובינשטיין), שדחה את ערעורה על פסק דינו של בית המשפט השלום ברחובות (כב' השופט ה. פיינשטיין). עניינה של בקשת רשות הערעור הוא בהסדר שקבע בית משפט השלום לפירוק השיתוף בוילה שבבעלות הצדדים (שהם בני זוג החיים זה זמן בנפרד זה מזה) - וילה שנרכשה בסופו של דבר על ידי המבקשת על בסיס מחיר של 481,000 דולר. שתי הערכאות דחו את טענות המבקשת באשר לשווי חלקה בוילה ובאשר לקביעות לעניין מדורם של שניים מילדיהם של בני הזוג.

2.לטענת המבקשת מעוררת בקשת רשות הערעור סוגיות רבות חשיבות, שטרם נקבעה בהן הלכה בבית המשפט העליון ומטעם זה טובים סיכויי בקשת רשות הערעור. במיוחד מלינה המבקשת על כך שבחישוב חלקה בוילה לא ניתן משקל ראוי להשקעות שהשקיעה בהשלמת הוילה, לאחר שבעלה חדל מלעסוק במלאכת הבניה. המבקשת מוסיפה, כי פרשה פרידה מוקדמת מעבודתה והיא מקבלת גימלה של כ - 3,700 ש"ח נטו, ממנה נותר בידיה (לאחר קיזוז החזרי הלוואות בהן היא נושאת) סך של כ - 2,300-2,500 ש"ח לחודש. היא לומדת משפטים במכללה ומשלמת למעלה מ- 20,000 ש"ח לשנה כשכר לימוד. חיובה להפקיד את מלוא סכום הערבון שהושת עליה (20,000 ש"ח) יחייבה להפסיק את לימודיה המצויים על סף סיום או למכור את ביתה. לפיכך, היא מבקשת להפחית את סכום הערבון כדי מחצית.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים. הואיל ובית המשפט המחוזי דחה בפסק דין מנומק את כל טענותיה של המבקשת. המבקשת לא פרעה עד היום סכומי הוצאות בהם חויבה בהליכים רבים ושונים. המבקשת היא בעלים של נכס יקר ערך. רמת חייה גבוהה. ומטעם זה דחתה כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ זה לא מכבר את בקשתה לפטור מאגרה (במסגרת ע"א 6390/99). גימלתה עומדת על סך של כ - 4,100 ש"ח נטו לחודש ומסכום זה מקוזזות הלוואות מהלוואות שונות אשר נטלה - ואין המשיב צריך לממן הלוואות אלו על ידי קיפוח זכותו להבטחת הוצאותיו. עוד טוען המשיב, כי בבעלות המבקשת מכונית אותה רשמה על שם אביה וכי בשנים האחרונות קיבלה המבקשת סכומי כסף לא מבוטלים במסגרת הסכמים לחלוקת הרכוש המשותף לה ולמשיב (לרבות מכירת דירה וקבלת חלק מזכויות הפרישה של המשיב).

4.דין הבקשה להידחות. המבקשת אינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה להפחתת סכום ערבון או למתן פטור מוחלט מהפקדתו (וראו: בש"א 329/90, אברך נ' גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383; רע"א 1910/91, מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר , לא פורסם). סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישה קלושים, שכן עניינה הוא בנסיון שני להתעמת עם קביעות עובדתיות ועם בחירות דיוניות שנקט בית משפט השלום (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). באשר למצבה הכלכלי של המבקשת כתבה כב' הרשמת קלמנוביץ (בע"א 6390/99 האמור):

"מן האמור בבקשת הפטור ובתגובת המשיב עולה, כי המבקשת מקיימת רמת חיים גבוהה, וכי הכנסותיה בפועל גבוהות מן המתואר בבקשתה. במהלך השנים האחרונות קיבלה המבקשת סכומי כסף ניכרים ממכירת חלקה בדירה (נוסף על דירת מגוריה), ומחלקה בזכויות הפרישה ובחסכונות שונים של בעלה - המשיב. למבקשת גימלה בסכום העולה על 4,000 ש"ח נטו לחודש, בנוסף למזונות שהיא מקבלת מבעלה.

אמנם, למבקשת הוצאות כספיות גדולות: עליה להחזיר משכנתא והלוואות שונות שנטלה, לטענתה - לשם מימון הוצאות הליכי הגירושין. כמו-כן, היא נושאת בהוצאות בגין שכר לימוד במכללה למשפטים, חוגי העשרה לבנה הקטין המחונן, וכיוצא באלה. אולם הוצאות כגון אלו אינן כורח המציאות ואינן צורך קיומי. המבקשת בוחרת לעשות שימוש בכספה למטרות אלו ולא למטרות אחרות. המבקשת אף מוסיפה להתגורר בביתה הפרטי של המשפחה, אף על פי שיכולה היתה, לאחר שרוב ילדיה בגרו, למכור אותו ולעבור להתגורר בבית קטן יותר, ובכך להימנע מנטילת משכנתא ולהקטין את הוצאותיה.

משבחרה המבקשת לקיים אורח חיים כאמור, אין היא זכאית לפטור מאגרה, אשר נועד לאפשר פתיחת שערי בית המשפט בפני נזקקים, שאין באפשרותם כלל לעמוד בתשלום זה. המבקשת, שבידה האפשרות לכלכל באופן שונה את מעשיה, אינה רשאית לתבוע מכלל משלמי המיסים במדינה לפטרה מתשלום המס המוטל עליה, על מנת לאפשר לה לממן לימודים במכללה או חוגים יקרים לילדיה. לא לצורך זה נועד האמצעי של פטור מחובת תשלום האגרה."

דברים אלה יפים, בשינויים המחוייבים, גם לענייננו. ראשית - יצויין, כי מעיון בתלושי המשכורת שצרפה מבקשת לבקשתה עולה, כי חלק ניכר מן ההלוואות אליהן התייחסה המבקשת בבקשתה ואשר אוזכרו גם בהחלטה האמורה , נפרעו במלואן בינתיים. כך שהכנסתה הפנויה של המבקשת עלתה. שנית - אף שאין אנו עוסקים כאן במימון ההליך מן הקופה הציבורית, עומדת בתוקפה זכותו של המשיב להבטחת מלוא סכום ההוצאות שייפסק לזכותו - אם ייפסק. רצונה של המבקשת למצות את זכות הטיעון שלה בלא שתיאלץ לפגוע באורח חייה וברמת חייה אינו מאיין זכות זו. מה גם שכעולה מטענות המשיב, הוא נצרך לא פעם לנקיטת הליכי הוצאה לפועל לשם גביית סכומי הוצאות בהן חוייבה המבקשת בהליכים קודמים. אם חפצה המבקשת להוסיף ולנהל הליך זה (שסיכוייו, כאמור, דלים) או אז עליה לשאת במלוא העלות הכרוכה בכך. אין מקום לחייב, ולו בעקיפין, את המשיב לשאת בעלות יחד עמה.

5.הבקשה להפחתת סכום הערבון נדחית איפוא. המבקשת תשלם את סכום הערבון שהושת עליה תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו ותישא בהוצאות המשיב עקב בקשה זו בסך 1,500 ש"ח.