רע"א 8142/13 החווה לפיטום עופות בע"מ נ. ברקאי למהדרין בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ס' ג'יוסי ) בת"א 4508-11-13 מיום 28.11.2013 בגדרה הוחלט לקיים את הדיון בבקשה לסעד זמני שהגישו המשיבים הגם שטרם הוגשה תגובה בכתב מטעם המבקשים. במהלך הדיון, נקבע כי המבקשים רשאים לפרט את תגובתם וגרסתם מעל לדוכן העדים ובתום הדיון, קרי – לאחר חקירת העדים, נקבע כי הצדדים יגישו את סיכום טענותיהם בכתב, המשיבים עד ליום 2/12/13 והמבקשים עד ליום 5/12/13.

2.

להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: ב יום 6.11.2013 הגישו המשיבים תביעה כספית נגד המבקשים בסך של 7,035,119 ₪. ביום 14.11.2013 הגישו המשיבים "בקשה דחופה למתן סעד זמני של צו מניעה" . בו ביום, הורה בית המשפט המחוזי כך: "המבקשים לא ביקשו ליתן את הצווים המבוקשים במעמד צד אחד. כמו כן לא שוכנעתי, כי קיימת דחיפות במתן הצווים המבוקשים, בטרם שמיעת עמדת המשיבים... מורה על קיום דיון בבקשה, במעמד הצדדים... המבקשים ימציאו העתק הבקשה, התביעה והחלטה זו לידי המשיבים, לא יאוחר מיום 17/11/13... המבקשים יטעימו, בהודעה שתוגש תוך 3 ימים, מדוע הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט זה" . ביום 28.11.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים. בית המשפט המחוזי קבע כך: "דוחה את הבקשה. על המשיבים היה להגיש תגובתם... כפי לשון התקנות תמצית תגובתם עד ליומיים לפני הדיון. משלא עשו כן הרי יש לקיים את הדיון בהעדרה של תגובה" (שם, עמוד 2). בהמשך, הוסיף בית המשפט המחוזי כי "מזה חמש דקות מעלה ב"כ המשיבים טענות ודרישות שלא הועלו קודם במסגרת בקשה או תגובה. על פני הדברים מדובר בטענות מקדמיות שראוי היה לפרטן במסגרת בקשה שתוגש... אני נותן לבא כוח המשיבים הזדמנות לפרטן אחת לאחת ובקצרה על מנת שנוכל להתקדם בדיון" (שם, עמוד 3). באשר לטענת ה "שיהוי בהגשת הבקשה" , נקבע כי "מקומה במסגרת סיכומים שישמעו לאחר שמיעת הבקשה. אם יתברר כי דבק שיהוי בבקשה יתן בית המשפט דעתו לכך במסגרת ההחלטה שתינתן" (שם, עמוד 4). באשר לטענה "לחוסר ניקיון כפיים ביחס להליכים שהתקיימו קודם וגם עכשיו" , נקבע כי "גם טענה זו כדין קודמתה מקומה להידון לאחר שמיעת הבקשה כולה" (שם, שם).

לאחר חקירת המצהיר, מר עוזרי דורון, נקבע כך: "אכן במקרה שלנו המדובר בבקשה לסעד זמני מבלי שנתבקש בית המשפט ליתן סעד במעמד צד אחד. במקרה כזה לא נתבקשו המשיבים להגיש תגובה ולטענתם לרשותם עומדים 20 ימים להגשת תגובה שטרם חלפו. עם זאת... היה על המשיבים להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט כשקיבלו זימון לדיון בבקשה להיום. המשיבים בחרו להתייצב לדיון ואף קודם לכך הוגשה בקשה לדחיית דיון שהיה קבוע ליום 20/11/13. גם אם זכותם הדיונית של המשיבים מאפשרת להם הגשת תגובה תוך 20 יום הרי שעל המשיבים היה לפעול בתום לב... וכאמור להגיש בקשת דחייה מבעוד מועד... בנסיבות דנן ובאיזון הנכון בין האינטרסים השונים וגם בהתחשב בזמן השיפוטי היקר שהוקדש לתיק, רואה לאפשר למשיבים להעלות לפני את גרסתם במהלך הדיון של היום מעל לדו[כ]ן העדים הגם שלא הגישו תצהירים או תגובה כלשהי" (שם, עמודים 15-14). בהמשך, לנוכח התנגדותו של ב"כ המשיבים לבקשת ב"כ המבקשים להעיד את המבקשת 3, קבע בית המשפט המחוזי כך: "אכן בתחילת הדיון סברתי שאין להרשות למשיבים להגיש תגובה משלא עשו כן עד להיום... בית המשפט קבע בטעות כי האמור בתקנה [367(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי] יפה למקרה שלנו. אלא שביהמ"ש שב ועיין בהחלטתו זו ומצא כי התקנה האמורה מתייחסת לאותו מקרה בו ניתן צו במעמד צד אחד. במקרה שלנו לא ניתן צו כזה ועל כן, על הגשת תגובה תחול אותה הוראה לפיה זו תוגש תוך 20 יום מיום המצאת הבקשה לצד שכנגד. אי לכך כבר הוריתי... לאפשר למשיבים להשמיע את תגובתם וגירסתם מעל לדוכן העדים עוד בישיבה של היום. החלטתי זו בעינה עומדת גם לאחר ששמעתי את השגות וטענות ב"כ המבקשים... עמידה על זכות דיונית יש לעשות בתום לב. תחת זאת... בחרו המשיבים לנהל את הדיון, ועל כן אאפשר העדת המשיבה מס' 3 ושמיעת גירסתה בקצרה" (שם, עמודים 17-16). לאחר תום חקירת המבקשת 3, קבע בית המשפט המחוזי כי "הצדדים יגישו סיכום טענותיהם בכתב, המבקשים עד ליום 2/12/13 בעוד המשיבים עד ליום 5/12/13" (שם, עמוד 28).

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כששלל את זכות הטיעון שהיא זכות יסוד חוקתית ומנע מהם את יומם בבית המשפט. המבקשים הוסיפו וציינו כי החלטת בית המשפט המחוזי הריהי לקויה, בהיותה מנוגדת לכללי היסוד הרלבנטיים כפי שהותוו בהלכה הפסוקה לעניין זכות הטיעון. לעמדת המבקשים, בשים לב לכך שההלכה מורה כי ראוי ליתן ארכה לבעל דין שאיחר בהגשת טיעוניו, מקל וחומר כי הלכה זו חלה במצבים בהם טרם חלף המועד להגשת התגובה לבקשה. עוד כהנה וכהנה טענו המבקשים, אך אין צורך לפרט.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. הבקשה שלפנַי נסבה על החלטות ביניים דיוניות באופיין, המסורות דרך כלל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו האסמכתאות הרבות המופיעות בספרם של ח' בן-נון , ט' חבקין , הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, התשע"ג-2012), בעמודים 205-203). רק במצבים חריגים, יתערב בית משפט זה, בהחלטות כגון דא. העניין שלפנינו אינו נמנה על מצבים חריגים אלה. לא זו אף זו, בהחלטת בית המשפט המחוזי יש לדעתי משום איזון הולם של כלל השיקולים הצריכים לעניין. לראיה, חזר בו בית המשפט המחוזי במהלך הדיון מהחלטתו השגויה לקיים את הדיון בהעדרה של תגובה כלל, התיר למבקשים לפרט את טענות הסף ואת גרסתם ביחס לבקשה לסעד זמני שהוגשה על ידי המשיבים, וכן אִפְשֵר למבקשת 3 להעיד על דוכן העדים. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי זכות הטיעון של המבקשים אכן נפגעה כנטען. אדרבה, המבקשים קפאו על השמרים בכך שבחרו להתייצב לדיון שנקבע ללא תגובה, תוך הסתמכות דווקנית על תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכדברי בית המשפט המחוזי:

"גם אם זכותם הדיונית של המשיבים מאפשרת להם הגשת תגובה תוך 20 יום הרי שעל המשיבים היה לפעול בתום לב וכפי שנדרש מבעל דין העומד על זכותו הדיונית לבקש מימושה וכאמור להגיש בקשת דחייה מבעוד מועד" (שם, עמוד 15). גם הטענה השנייה שהועלתה על-ידי המבקשים דינה להידחות. משניתנה ההזדמנות למבקשים במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי לפרט את שלל טיעוניהם, לרבות טענות הסף, אין מקום לאפשר מקצה שיפורים.

5.

לפיכך, בקשת הרשות לערער נדחית. משנדחתה הבקשה, ממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת. זאת ועוד, הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה היום (5.12.2013) – המועד אשר נקבע להגשת סיכומי המבקשים. התנהלות זו מכבידה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.