רע"א 8145/16 פלוני נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 18.9.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 22892-08-10 (כב' השופטת ב' בר-זיו ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש למינוי מומחה רפואי.

1.ביום 12.8.2010 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עת נפגע כהולך רגל על-ידי רכב בו נהג המשיב 2, אשר היה מבוטח על-ידי המשיבה 1. התביעה הוגשה לבית משפט השלום, אשר מינה מומחים רפואיים במספר תחומים - פסיכיאטריה, נוירולוגיה, אורולוגיה, אף-אוזן-גרון (להלן: א.א.ג. ) וגסטרולוגיה. בהמשך, קיבל בית המשפט את בקשת המבקש להגשת כתב תביעה מתוקן ולהעברת בירור התובענה לבית המשפט המחוזי נוכח סכום התביעה המתוקן המצוי בסמכותו העניינית של זה האחרון.

2.ביום 17.4.2016 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה למינוי ארבעה מומחים רפואיים נוספים בתחומים הבאים – עיניים, פה ולסת, פלסטיקה ושיקום. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו, בין היתר, כי בין הצדדים הייתה הסכמה דיונית בבית משפט השלום לפיה המומחה בתחום א.א.ג. יחווה דעתו לעניין הצורך במינוי מומחה בתחום פה ולסת. המלצתו של המומחה הייתה שלילית, ואין מקום לחרוג מאותה הסכמה. ביום 12.9.2016, לאחר שהדיון בבקשה התקיים עוד ביום 14.7.2016, הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בבקשתו. בהמשך, בהחלטתו מיום 18.9.2016 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"מאחר והוסכם כי המומחה בתחום א.א.ג. יחווה דעתו באשר לצורך במומחה בתחום פה ולסת ובחוות הדעת נקבע כי אין צורך במומחה בתחום זה - אין מקום למנות מומחה בתחום פה ולסת ...".

יובהר, כי החלטת בית המשפט המחוזי דחתה אך את הבקשה למינוי מומחה בתחום פה ולסת, ולא כללה התייחסות לבקשה למינוי מומחים אחרים.

3.כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא, בגדרה טוען המבקש באריכות לעניין הצורך במינוי ארבעת המומחים הרפואיים הנוספים כפי שפורט בבקשתו לבית המשפט המחוזי. בהקשר זה ייאמר כבר עתה, כי בית המשפט המחוזי טרם נתן החלטתו בבקשת המבקש למינוי מומחים בתחום העיניים והפלסטיקה, כמו גם בבקשה למינוי מומחה שיקומי, ועל כן ברי כי בית משפט זה לא ידון בבקשות אלה לראשונה במסגרת ההליך הנוכחי. לפיכך, במסגרת החלטתי זו אתייחס לטענות המבקש ביחס לדחיית בקשתו למינוי מומחה בתחום פה ולסת, ולטענות אלה בלבד, כאשר ניתן להניח שבית המשפט המחוזי יחליט בעניין חלקה של הבקשה שעניינו שלושת המומחים הנ"ל.

לטענת המבקש, מומחה רפואי בתחום אחד אינו יכול לחוות דעתו ביחס לתחום רפואי אחר שאינו במומחיותו, ועל כן המלצתו של המומחה בתחום א.א.ג., אינה יכולה להכריע במחלוקת האם למנות מומחה בתחום פה ולסת. עוד נטען, כי אין לאפשר להסכמה דיונית כזו או אחרת להוביל לקיפוח המבקש. המבקש הוסיף וטען כי ממילא המומחים שמונו קבעו למבקש שיעורי נכות גבוהים ביותר בעקבות התאונה, ועל כן גם אם ימונה מומחה בתחום פה ולסת, וזה האחרון יקבע כי לא נותרה למבקש כל נכות בתחום זה, יהא באפשרות בית המשפט לנכות את שכר המומחה מן הפיצוי שייפסק למבקש בסיום ההליך. לבסוף, הפנה המבקש לפסיקת בית משפט זה ביחס לזהירות בה יש לנהוג בעת דחיית בקשה למינוי מומחים במסגרת תביעה לפי החוק.

4.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

כאמור לעיל, לעניין המומחים בתחום העיניים הפלסטיקה והשיקום עדיין לא ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי.

באשר לרופא פה ולסת - על אף גישת הפסיקה לפיה יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס למינוי מומחים בתביעות לפי החוק, ככלל, יש גם מקום לכבד הסכמות דיוניות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההליך. לאחר שהמבקש עצמו הסכים כי המומחה בתחום א.א.ג. יחווה דעה לעניין הצורך במינוי מומחה בתחום הפה והלסת, קיים קושי לקבל את טענתו שאין זה ראוי למסור בידי המומחה בתחום א.א.ג. את ההכרעה בשאלה האמורה. כמובן שאם בהמשך ההליך יתברר כי סברת המומחה בתחום א.א.ג. לפיה אין צורך במינוי לא היתה מבוססת, ניתן יהיה לשוב ולשקול את הסוגיה. על כן, נראה כי לעת הזו אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, דומה כי כבר קיים גרעין מוצק של מומחים שמונו בתביעת המבקש, בתחומים קרובים לתחום פה ולסת, שבחנו את מצבו של המבקש. מבחינה זו, נראה כי המבקש אינו בבחינת מי שנחסמה דרכו להוכיח את מצבו הרפואי. בהקשר זה, אף יש משמעות לעובדה שההליך טרם הסתיים ואף מצוי בשלבים מקדמיים למדי, כך שההחלטה מושא הבקשה דנא אינה סותמת את הגולל על האפשרות למינוי מומחה בתחום פה ולסת, כאשר, כאמור לעיל, ייתכן כי בהמשך ההליך בעקבות שמיעת עדים רלבנטיים ובחינת נתונים נוספים, ואולי בעקבות חקירתו של המומחה שמונה בתחום א.א.ג. (ככל שתידרש), יעלה בידי בא-כוח המבקש לשכנע את בית המשפט בדבר הצורך במינוי המומחה האמור. לפיכך, ההכרעה בעניין בשלב זה של ההליך אינה סופית, וחזקה על בית המשפט המחוזי שיחליט כחוכמתו על-פי התפתחות הדברים. גם מטעם זה לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.