רע"א 815/04 אברהם אלוני נ. תקוה אברהם

1.המבקש והמשיב הם בני משפחה שהקימו שותפות בעסקי רהיטים בשנת 1984. השותפות התנהלה במקום עסקו של המבקש, הבקיא בעסקי רהיטים והמשיב השקיע את כספו בשותפות. השותפות פורקה אחרי כשנה והמשיב בא בטרוניה כלפי המבקש על מעילה בכספי השותפות. המחלוקות בין בעלי הדין הועברו להכרעת בורר, דן יחיד, שהוסמך לפסוק בכל הסכסוכים והתביעות ההדדיות בענין השותפות, לרבות "כל הסכסוכים המסתעפים מן העניין הנ"ל". כמו כן הסכימו בעלי הדין לבצע בדיקות פוליגרף ואכן נערכו להן שלוש בדיקות פוליגרף. אחרי תקופה של כשנה נתן הבורר פסק בוררות וחייב את המבקש לשלם למשיב "90,000$ ועוד 90,000$ רווחים עבור הכסף שנשאר אצלו משנת 1984 ועד היום". בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 25.12.03, דחה את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות. המבקש מבקש להרשות לו לערער על פסק הדין. בגדר הבקשה מבקש הוא לעכב את ביצוע פסק הדין. המשיב השיב על הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין.

2.דין הבקשה להידחות.

המבקש השתית את בקשתו על שלוש מעילות הביטול שבחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "החוק"): א) הבורר חרג מסמכותו (סעיף 24(3) לחוק) בכך שדן בחיובים ובטענות החורגים מגדר יחסי השותפות; ב) הבורר לא הכריע בשאלות שבאו לפניו בענין התיישנות (סעיף 24(5) לחוק); ג) הבורר לא נתן למבקש הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו (סעיף 24(4) לחוק) "בענינים שנותרו בלתי מובנים בעיניו".

בית המשפט המחוזי דן בכל הטענות וקבע כי הבורר לא חרג מסמכותו בכך שחייב את המבקש לשלם למשיב את הסכומים הנזכרים. יתר על כן, המבקש המשיך להתדיין בפני הבורר אף על פי שלכאורה חרג מסמכותו. אשר לטענת ההתיישנות נקבע כי הבורר לא התבקש לפסוק לפי הדין המהותי ולפי סדרי הדין. אשר לעילת הביטול השלישית יצוין כי הבורר התיר לבעלי הדין לחזור ולפנות אליו אחרי שנתן את פסק הבוררות – וכך עשו, כך שהיתה למבקש אפשרות לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו לפניו.

3.לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי ולפיכך אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור. בכך מתייתרת הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.