פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
815/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
ד"ר משה ויינברג ושות' עורכי דין ונוטריונים
נ ג ד
המשיבים:
1.
רשות האכיפה והגבייה - תל אביב
2. שמחה הולצברג
3. אבשלום הולצברג
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב בתיק הפ 056200-01-16 שניתנה ביום 28.01.2016
על ידי כבוד השופטת תמר אברהמי
בשם המבקשת:
עו"ד אופיר שדה
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' אברהמי ) מיום 28.1.2016, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני להקפאת הליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ מס' 503782-01-16 (להלן: תיק ההוצל"פ ) .
1.בשנת 2006, תבעה המבקשת את המשיבים 2 ו-3 (להלן: המשיבים ) בגין אי-תשלום שכר טרחת עורכי דין (ת"א 24327/06 משרד עו"ד ד"ר משה וינברג ושות' נ' שמחה הולצברג (27.6.2013)). לאחר מספר גלגולים, שאיני נדרש להרחיב עליהם, קיבל בית המשפט השלום את התביעה, וחייב את המשיבים לשלם למבקשת שכר טרחה בסך בסך של 161,171 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪.
המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי, שבפסק דינו מיום 26.10.2015 (להלן: פסק הדין בערעור ), קיבל את הערעור, וקבע כדלהלן:
" סוף דבר
א.לאור כל האמור דין הערעור להתקבל. אני קובעת שאין יריבות בין המשיבה לבין המערערים.
ב.הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט על ידי המערערים יוחזר להם באמצעות בא כוחם.
ג.כל תשלום ששולם, ככל ששולם על חשבון פסק הדין, יוחזר למערערים בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ממועד התשלום.
ד.בנסיבות הענין בשל התנהלות המערערים כל צד יישא בהוצאותיו, כאשר ההוצאות בהן חוייבו המערערים בשל התנהלותם בכל השלבים הקודמים, לרבות כאשר לא הגישו עיקרי טיעון – לא יושבו להם".
2.ב יום 15.12.2015, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסיקתא. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי הפסיקתא שהתבקשה לא תאמה את הסעד הקבוע בפסק הדין. ביום 17.12.2015 הגישו המשיבים בקשה מתוקנת למתן פסיקתא, אך גם זו נדחתה מאותה סיבה, תוך שבית המשפט קובע כי כל מחלוקת בין הצדדים צריכה להתברר בלשכת ההוצאה לפועל. לאחר מכן, ביום 6.1.2016, פנו המשיבים ללשכת ההוצאה לפועל ופתחו את תיק ההוצל"פ בסכום כולל של 397,802₪, הוא הסכום שננקב בבקשות לפסיקתא.
ביום 28.1.2016 הגישה המבקשת תובענה בהמרצת פתיחה לבית משפט קמא, בה ביקשה סעד הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא כדין. לטענתה, מאחר שפסק הדין בערעור לא נקב בסכום שעליה להשיב למשיבים, אין להוצאה לפועל סמכות לנקוב בסכום כאמור, ואף לא היה מקום לפתוח תיק הוצאה לפועל. יתרה מכך, העובדה שבית המשפט המחוזי דחה פעמיים את הבקשות לפסיקתא בנימוק שהן לא תאמו את הסעד הקבוע בפסק הדין, מלמדת שהסכום הנקוב בתיק אינו תואם את הסעד הקבוע בפסק הדין. בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה, הגישה המבקשת בקשה לצו ארעי וצו מניעה זמני להקפאת ההליכים בתיק ההוצל"פ עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. בית משפט קמא קבע כי המבקשת לא פנתה לרשם ההוצאה לפועל בניסיון להסדיר את שאלת הסכום שעליה לשלם למשיבים, וכן לא הבהירה מדוע בית המשפט הוא הערכאה המתאימה להליך. על כן, הבקשה לצו מניעה נמחקה על הסף, אף מבלי שבית המשפט ביקש את תגובת המשיבים.
ביני לביני, אף ניתן ביום 7.2.2016 פסק דין על ידי ערכאה קמא, ועל פיו נדחתה המרצת הפתיחה על הסף.
מכאן הבקשה בפנינו.
3.לדברי המבקשת, שגה בית המשפט עת דחה את בקשתה לצו מניעה, מפני שלשיטתה תיק ההוצל"פ נפתח בהיעדר סמכות, היות והוא מתיימר להוציא לפועל פסק דין ללא סעד אופרטיבי. על כן אין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בעניין כלל – לא לגופו של התיק ולא בהשגות על הסכום – ולא היה מקום לפנות אליו עובר לפנייה לבית המשפט.
4.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.
צדק בית משפט קמא בקבעו כי המבקשת לא גילתה עילה להתערבות בית המשפט בהליכי ההוצאה לפועל. פסק הדין בערעור קבע סעד אופרטיבי ברור, שניתן להוציאו לפועל באופן ישיר מבלי להידרש לפסיקתא או כל החלטה נוספת מבית המשפט וראו סעיף 18 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ). ככל שרשם ההוצאה לפועל יתקשה לפרש את פסק הדין, פתוחה דרכו לפנות בבקשת הבהרה לבית המשפט לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל.
5.בשולי הדברים, וככל שהמבקשת חולקת בתום לב על הסכום עליו נפתח תיק ההוצאה לפועל, הרי שניתן היה לצפות כי תפקיד את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. לא כך עשתה המבקשת.
אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט בשבט התשע"ו (8.2.2016).
ש ו פ ט