רע"א 8157/17 נילי וינברג נ. בית המתקינים בע"מ

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 58959-03-17, כבוד השופטת א' כהן ), בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (ת"א 1879-04-16, כבוד השופט ע' יריב ).

הפרשה עוסקת במזגן מתוצרת משיבה 2, אשר הותקן בביתה של המבקשת על ידי משיבה 1. לאחר ההתקנה התעוררו תקלות בהפעלת המזגן, אשר לא נפתרו, והביאו להגשת תביעה נגד המשיבות לבית משפט השלום בתל אביב על ידי המבקשת. הערכאה הדיונית מינתה מומחה על מנת שיברר את שאלת תקינותו של המזגן. כשנדרשה המבקשת לשלם את חלקה בשכרו של המומחה, סירבה. לטענתה, שאף הוצגה בפני הערכאה הדיונית תוך כדי עבודת המומחה, המומחה מעולם לא בדק את המזגן בעת פעולתו. נטען כי בביקור שערך המומחה בביתה בנוכחות טכנאים מטעם משיבה 2 לא היה ניתן להפעיל את המזגן, בגין תקלה בפיקוד המזגן.

מאחר שהמבקשת לא שילמה את חלקה בשכר המומחה עד התאריך שנקבע, וזאת חרף הוראת הערכאה הדיונית, מחקה האחרונה את התביעה וחייבה את המבקשת בהוצאות המשיבות ושכר טרחת המומחה. יצוין כי הוצאות נוספות נפסקו נגד המבקשת בגין בקשות שהגישה לאורך ההליך ואשר נדחו, זאת לאחר התראת בית המשפט מפני המשך פניות מיותרות.

על פסק דינה של הערכאה הדיונית הגישה המבקשת ערעור, אשר הופנה רק כנגד חיובה בהוצאות ושכר טרחת המומחה, מאחר שלטענתה האחרון כלל לא ביצע את תפקידו. בית משפט המחוזי הבהיר כי לאור הנסיבות, היה על המבקשת לשלם את שכר טרחת המומחה, גם אם סברה שפעילותו אינה מוצאת חן בעיניה. לגישתו, היה על המבקשת להשיג על חוות דעתו ככל שתהיה מעוניינת בכך – במסגרת ההליך.

2.

על מנת להכריע בבקשה זו נכון יהיה להדגיש את התשתית העובדתית של המקרה. בענייננו בל נשכח כי המומחה הגיע לבית יחד עם טכנאים מטעם משיבה 2, ראה את המזגן אשר באותו שלב לא נדלק, וערך את חוות דעתו. צא ולמד כי המומחה הגיע למקום, וערך בדיקה. אלא לטענת המבקשת היה על המומחה לבדוק את המזגן בעת פעולתו. בנסיבות אלה, חובתה של המבקשת לשאת בחלקה בשכר טרחת המומחה על פי לוח הזמנים של ההליך הדיוני, אינה תלויה בעמדה לגבי איכות עבודתו. על תוכן חוות הדעת הייתה יכולה המבקשת להשיג במסגרת ניהול ההליך, לאחר שחוות הדעת הייתה מוגשת ונבחנת. בייחס לחיובה בהוצאות המשיבות – עולה אפוא כי כדין פסקה הערכאה הדיונית הוצאות עבור המשיבות בהליכים בהם נדרשו תגובותיהן. לשון אחר, לא הייתה כל הצדקה בנסיבות העניין לעשיית סדר דין עצמי.

3.

יצוין כי המבקשת טענה שלא היה מקום לפסוק הוצאות לטובת משיבה 1 בבקשה למתן הוראות למומחה, שכן משיבה 1 לא הגישה תגובה לבקשה זו, אף שהתבקשה על ידי בית המשפט. אכן אי הגשת תגובה על ידי צד עשויה להשליך על התוצאה לפיה לא יזכה להוצאות. ברם, תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מעניקה שיקול דעת רחב לבית המשפט בבואו לפסוק הוצאות. בין היתר נכתב בתקנה כי: "ראה בית המשפט או הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת , רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט , להטיל עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות הענין , לטובת בעל הדין שכנגד " (ההדגשה הוספה).

בנסיבות אלו לא נפלה טעות, ולא קמה עילה להעניק רשות ערעור.

4.

לאור האמור הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.