רע"א 8160/18 מיכאל פודבודוב נ. עו"ד שגיא שוורץ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.8.2018 בפש"ר 48966-12-17 (השופטת ח' פלינר ), בגדרה נדחתה בקשה למתן הוראות למנהל המיוחד בנוגע לניהול תביעה אזרחית שהגיש המבקש.

2.

ביום 27.1.2016 התקשר המבקש עם חברת פרנקל ברנר ייעוץ וליווי פיננסי כולל בע"מ (להלן:

החברה ) בהסכם הלוואה. מספר חודשים לאחר מכן פתחה החברה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש. המבקש הגיש התנגדות, ולאחר הליך גישור הגיעו הצדדים להסדר, המבקש הודה בחוב לנושה בסך של 380,000 ₪ ונקבע הסדר תשלומים. להסדר הגישור ניתן תוקף של פסק-דין בבית משפט השלום ברחובות ביום 6.12.2016 (ת"ט 8797-07-16, הרשם הבכיר א' דוד ). ביום 24.12.2017 הוגשה בקשה מטעם נושה אחר של המבקש למתן צו כינוס נכסים נגדו ולהכרזה עליו כפושט רגל. ביום 22.5.2018 הגיש המבקש תביעה אזרחית נגד החברה, בגדרה עתר לביטולם של הסכם ההלוואה והסדר הגישור, ולפיצוי כספי (ת"א 48129-05-18, להלן: התביעה האזרחית ). יומיים לאחר מכן, ביום 24.5.2018, ניתן נגד המבקש צו כינוס נכסים.

3.

ביום 8.8.2018 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות למנהל המיוחד, המשיב בבקשה דנן, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה לו לפעול לקידום ניהול התביעה האזרחית. לטענת המבקש, אם יתבררו טענותיו כנכונות, אזי יועיל הדבר לכלל הנושים, נוכח הפחתת מכסת החובות ובד בבד הגדלת מצבת הנכסים שממנה ניתן להיפרע. המנהל המיוחד סבר כי אין מקום לנהל את ההליך, בהתחשב בכך שהמבקש לא העמיד בטוחות לתשלום הוצאות ההליך ככל שייפסקו לחובתו; משום שהמבקש כבר שטח טענות דומות כלפי ההלוואה והחוב במסגרת התנגדותו בהליך ההוצאה לפועל, והגיע בגדרו להסכמות עם החברה, שקיבלו תוקף של פסק-דין; ומכיוון שנראה כי מדובר ב'תביעה טקטית', שסיכוייה להתקבל קלושים. בהחלטה מיום 23.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן הוראות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלאחר מתן צו כינוס, זכות תביעה של המבקש היא נכס שמוקנה למנהל המיוחד, ובנדון דידן לא רואה המנהל המיוחד תועלת בהמשך ניהול ההליך. נוסף על כך ציין בית המשפט, כי "ככל שלחייב [המבקש – נ' ס'] טענות כנגד תביעת החוב של הנושה, ניתן יהא לשקול אותן במסגרת ההכרעה" .

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו בבית המשפט המחוזי. עיקר טיעונו מתמקד בסוגיית הבטוחות, שביחס אליה נטען כי משום שהתביעה מופנית כלפי מי שהוא נושה של המבקש, "אין תוצאת החיוב בהוצאות פועלת במעגל חיצוני כי אם במעגל פנימי" . עוד טוען המבקש, כי סך נכסיו עולה על סך תביעות החוב העומדות נגדו, ולפיכך קיים 'עודף' שמתוכו יוכל לשלם את הוצאות ההליך ככל שיושתו עליו. כמו כן נטען, כי חסימת דרכו של המבקש מבירור התביעה באופן נפרד תמנע ממנו "כל אפשרות לרפא עוולות שנגרמו לו" . לשיטתו, לא די לשם כך באפשרות לשטוח את טענותיו כלפי החברה בהמשך הליך פשיטת הרגל, שכן גם אם יתקבלו טענות המבקש במסגרת זו, לא יזכה בפיצוי בגין נזקיו והפסדיו הנטענים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנימוקיה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. נגד המבקש בעניין שלפנינו הוצא צו כינוס, אך הלה טרם הוכרז פושט רגל. בשלב זה נכסיו – לרבות זכויות תביעה שקיימות לו – טרם מוקנים לנאמן, אולם אין הוא יכול לנהוג מנהג בעלים בנכסיו (ראו סעיפים 6 ו-42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ); ראו גם שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 116, 297 (מהדורה שלישית, 2010)).

6.

טענות המבקש בבקשה שלפנַי הן בעיקרן, כאמור, חזרה על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. טענות אלה נבחנו ונשקלו, תוך התייחסות לתגובות מטעם המנהל המיוחד ומטעם החברה, וכן תוך התייחסות לתשובתו של המבקש. בהעדר בטוחות לכיסוי הוצאות ניהול התביעה, ונוכח סיכוייה הנמוכים להתקבל, סבר המנהל המיוחד שאין הצדקה לנהלה. למעלה מכך, המנהל המיוחד הבהיר כי ככל שיעמיד המבקש בטוחות הולמות – ובכפוף לאישור בית המשפט – יוכל המבקש להמשיך בניהול התביעה אם יחפוץ בכך. בית המשפט המחוזי ציין כי

המנהל המיוחד לא ראה כל תועלת בהמשך ניהול ההליך, והתחשב שם בכך שהמבקש יוכל להעלות את טענותיו לקראת ההכרעה בתביעת החוב של החברה. בנסיבות אלה, סבורני שלא קמה עילה ליתן רשות ערעור על ההחלטה.

אשר על-כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.