רע"א 81661-12-24 רע"א 81661-12-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"א 19218-06-11 (כב' השופט ע' כהן) מיום 1.11.2024. בהחלטתו דחה בית המשפט את בקשת המבקשים למינוי כונס נכסים לשם ביצוע פסק דין שניתן בבית משפט קמא ביום 29.9.2013.

הרקע לבקשה

2.ביום 4.4.2011 נערך הסכם בין המשיבה 2 (להלן: כתר) לבין המבקש 1 (להלן: שחר), בו כתר התחייבה למכור לשחר מקרקעין בשטח של 7,202 מ"ר הידועים כמגרש 54 במתחם המרינה באשדוד (להלן: המקרקעין), וזאת בתמורה לסכום של 21 מיליון דולר (להלן: הסכם ז'נבה או ההסכם).

לאחר שנחתם הסכם ז'נבה, התברר כי לא כתר היא בעלת הזכויות במקרקעין, אלא המשיבה 1 (להלן: מגדלי המרינה). מגדלי המרינה היא שותפות מוגבלת, שכתר מחזיקה ב-57.5 אחוזים ממנה; ו-42.5 האחוזים הנותרים מוחזקים על ידי המשיב 3 (להלן: עו"ד קספר), המחזיק את הזכויות בנאמנות עבור ניסים אלמליה (להלן: אלמליה). עוד התברר כי הזכויות של מגדלי המרינה במקרקעין אינן זכויות בעלות, אלא היא בעלת זכות חוזית לקבלת זכויות חכירה לדורות מחברת המרינה הכחולה בע"מ (להלן: המרינה הכחולה) – שהיא בעצמה בעלת זכות אובליגטורית לקבלת זכויות חכירה לדורות מרשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) בהתקיימם של תנאים שונים.

3.על אף הטעות במצבם המשפטי של המקרקעין, המשיכו הצדדים לנהל משא ומתן לצורך קיום הסכם ז'נבה. במסגרת המשא ומתן, נשלחה מטעם בא-כוחו של שחר טיוטת מסמך בו הותוו העקרונות באשר ליישום ההסכם נוכח הנסיבות שהתגלו (טיוטה שכונתה בהליכים השונים "נספח 6" וכך היא תכונה גם להלן). משכשלו המאמצים להגיע להסכמה ביחס לאופן יישום ההסכם, הגיש שחר ביום 20.6.2011 תביעה לאכיפת הסכם ז'נבה.

4.ביום 29.9.2013 קיבל בית משפט קמא את התביעה בחלקה (כב' השופטת ש' דברת; להלן: פסק הדין). בית המשפט קבע בפסק הדין כי הסכם ז'נבה הוא הסכם מחייב והורה על יישומו על פי העקרונות שהותוו בנספח 6. בהתאם לעקרונות אלה, נקבע כי מחצית התשלום עבור המקרקעין תועבר באופן מיידי כנגד ערבויות, בעוד שהמחצית השנייה של התשלום תועבר עם חתימת הסכם חכירה בין מי מהמשיבים ובין רמ"י.

5.אין מחלוקת כי לאחר מתן פסק הדין, שילם שחר באמצעות המבקשת 2 (להלן: שחר בע"מ) שהיא חברה בניהולו ובבעלותו, את החלק הראשון של התמורה החוזית, כנגד קבלת ערבות בנקאית. יצוין כי קדמו לתשלום זה שני הליכים משפטיים, בגדרם הורה בית המשפט על אופן התשלום והיקף הערבות הבנקאית הנדרשת כנגד ביצוע התשלום (ה"פ (מחוזי ב"ש) 13092-11-13; ה"פ (מחוזי ב"ש) 43512-10-14).

6.ביום 12.9.2022 נחתם חוזה חכירה בין רמ"י לבין המרינה הכחולה; וביום 9.6.2024 נתנה רמ"י אישור על רישום זכויות החכירה במקרקעין על שם מגדלי המרינה. משעה שהשתכללו כביכול התנאים להשלמת הסכם ז'נבה בהתאם למתווה שנפסק בפסק הדין, החלו הצדדים במשא ומתן ממוקד באשר לאופן השלמת ההסכם. מההתכתבויות בין הצדדים (נספחים 7-2 לתשובה לבקשה) עולה כי עיקר המחלוקת נסבה על השאלה מהו המועד להשבת הערבויות שמגדלי המרינה הפקידו בידי המבקשים; ועל השאלה האם נוכח טיב הזכויות המועברות – יש מקום להפחית מגובה התמורה שעל המבקשים לשלם.

משא ומתן זה עלה בסופו של דבר על שרטון, כאשר ביום 29.9.2024 הודיעו המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות) לשחר על ביטול ההסכם. זאת, כנטען בהודעת הביטול, מאחר ששחר לא שיתף פעולה ונהג בחוסר תום לב במסגרת הליכי המשא ומתן בעניין השלמת ההסכם.

7.למען שלמות התמונה יצוין כי בשנת 2022 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעה כספית נגד המשיבים ואלמליה, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהעיכוב בהשלמת העסקה. המשיבות ואלמליה הגישו תביעה שכנגד בה טענו כי נוכח עליית הערך החריגה של המקרקעין – אכיפת ההסכם הפכה לבלתי צודקת. לכן, נטען כי יש לחייב את המבקשים בתשלום נוסף של עשרות מיליוני ש"ח עבור עליית ערך המקרקעין בתקופת העיכוב; או לחלופין – להורות על ביטול ההסכם. יוער כי הסעד בדבר ביטול הסכם נזנח מאוחר יותר על ידי המשיבים (ת"א 69353-03-22; להלן: התביעה והתביעה שכנגד).

התביעה והתביעה שכנגד נדחו על הסף; וערעורים על פסק הדין תלויים ועומדים לפני בית משפט זה (ע"א 1358/24 וע"א 1364/24). עוד יצוין כי במסגרת בקשה למתן סעד זמני בהליך הערעור הורה השופט נ' סולברג על מתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה "בהגיע מועד התשלום" הוא יועבר לידי המשיבות ואלמליה, ובד בבד ימציאו המשיבות ואלמליה ערבות בנקאית אוטונומית בגובה הסכום לתשלום (ע"א 1358/24 שחר נ' מגדלי המרינה (2006) (11.4.2024)).

הבקשה למינוי כונס נכסים

8.ביום 6.10.2024 הגישו המבקשים בקשה למינוי כונס נכסים לשם ביצוע פסק הדין (להלן: הבקשה או הבקשה למינוי כונס).

יצוין כי מספר ימים לאחר הגשת הבקשה, ובטרם השיבו לה, הגישו המשיבות ואלמליה ביום 14.10.2024 תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד שחר, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי ביטול ההסכם נעשה כדין (ת"א (מחוזי ב"ש) 29578-10-24; להלן: תביעת הביטול).

9.בבקשה למינוי כונס טענו המבקשים כי הם ניסו להגיע עם המשיבים להסכמות ביחס למתווה טכני מתאים להשלמת ביצוע ההסכם. אולם, נוכח הקשיים שהמשיבים הערימו על ביצועו הסתבר, כך נטען, כי אין בכוונת המשיבים לקיים את פסק הדין. לעמדתם, קיימת דחיפות לביצועו המהיר של פסק הדין, הואיל ובהתאם להסכם החכירה שנחתם מול רמ"י בשנת 2022 – על בעל זכויות החכירה להשלים את הבנייה במקרקעין תוך 4 שנים; וכל הארכה עלולה לגרור תשלום לרמ"י בסכומי עתק.

10.לגופו של עניין, המבקשים טענו כי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) – אשר חלות על הבקשה משום שמדובר בהליך שנפתח כשהן עמדו בתוקפן – בית המשפט מוסמך למנות כונס נכסים לצורך ביצוע פסק הדין; וכי מדובר בדרך היעילה ביותר שתקדם את השלמת ההסכם וביצוע פסק הדין באופן המיטבי. לגישתם, למרות שפסק הדין הוא פסק דין אופרטיבי, בר-אכיפה וברור, קיים חשש ממשי כי מנגנון הוצאה לפועל לא יביא למימושו באופן אפקטיבי. מנגד, כונס נכסים יוכל לקבל הנחיות מבית המשפט ככל שיתעוררו מחלוקות בין הצדדים. לטענת המבקשים, מחלוקות צפויות להתעורר ויהיה צורך בהכרעה שיפוטית לגביהן. זאת, משום שניסיון העבר מלמד שהמשיבים מסבכים את השלמת העסקה על מנת לסכל את ביצועה.

לטענת המבקשים, הפסיקה קבעה כי כאשר מימושו של פסק דין כרוך במחלוקות הטעונות הכרעה שיפוטית – הדרך המתאימה לממש אותו היא באמצעות מינוי כונס על ידי בית המשפט ולא במסגרת הליכי הוצאה לפועל. בנוסף, לגישת המבקשים ישנו חשש כי תשלומים שיתקבלו על ידי מגדלי המרינה יועברו באופן מיידי מחוץ לישראל כך שלא תהיה דרך להשיבם.

המבקשים טענו בהרחבה אף כנגד טענות המשיבים בדבר ביטול ההסכם. לגישתם, ככל שהמשיבים יבחרו להתנגד לביצוע פסק הדין בטענה לביטולו, ניתן וראוי יהיה להכריע בעניין זה בגדרי ההליך בבית משפט קמא. עוד נטען כי מוצדק למנות כונס נכסים כדי לשים סוף לניסיונם של המשיבים להביא לביטול העסקה; כי לא ייגרם כל נזק למגדלי המרינה ממינוי כונס על זכויותיה – מאחר שהיא הוקמה לביצוע ההסכם בלבד ואין לה נכסים או עסקים אחרים מלבד זכויות החכירה במקרקעין; וכי המבקשים ערוכים לתשלום יתרת התמורה בהתאם להסכם והם אף מוכנים להפקיד אותה עם מינוי הכונס.

11.המשיבות התנגדו לבקשה. בתשובתן מיום 28.10.2024 נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף נוכח ביטול ההסכם, שכן פסק הדין אינו ניתן לביצוע – לא באמצעות כונס נכסים ולא במסגרת הליך הוצאה לפועל. בתמצית, לגופה של עילת הביטול, נטען כי שחר הפר את ההסכם באופן יסודי – הוא סירב להשיב למגדלי המרינה את הערבויות שניתנו לו בגין המחצית הראשונה של התמורה; ואף לא העביר את תשלום המחצית השנייה של התמורה עם העברת הזכויות לידי מגדלי המרינה ביום 9.6.2024.

המשיבות התנגדו אף לטענת המבקשים לפיה יש לברר את טענות הביטול במסגרת הדיון בבקשה למינוי כונס. לגישתן, הואיל ומדובר בטענות מורכבות שההכרעה בהן כרוכה בשמיעת ראיות; ואין מדובר בהכרעה הדרושה רק לצורך קביעות אופרטיביות לגבי ביצוע פסק הדין – אין מקום לברר אותן במסגרת הבקשה אלא בהליך ייעודי, קרי במסגרת תביעת הביטול.

12.כמו כן, המשיבות טענו כי דין הבקשה להידחות אף לגופה הואיל ונסיבות העניין אינן מתאימות למינוי כונס נכסים. נטען כי כונס נכסים מתמנה בשלב שלאחר מתן פסק הדין, כאשר זכויות וחובות הצדדים התלבנו. משעה שחל שינוי בזכויות הצדדים מאז ניתן פסק הדין נוכח ביטול ההסכם, אין עוד מקום למנות כונס לביצוע פסק הדין; וזאת בפרט כאשר פעולות הכונס עלולות לגרום לתוצאות בלתי-הפיכות, שעשויות לייתר את ההליך בתביעת הביטול. בנוסף, נטען כי פנייה להוצאה לפועל היא הדרך המתאימה אף אם מינוי כונס נכסים יהיה נוח וצודק יותר; והמבקשים לא העלו כל טענה המצביעה על כך שפנייה כזו תוביל למבוי סתום.

לגישת המשיבות, הטענה בדבר חשש ממחלוקות בביצוע פסק הדין בשל קשיים שהן יערימו לכאורה, היא טענה תיאורטית המנוגדת לעובדות, ומשכך אינה מהווה טעם למינוי כונס. המשיבות הוסיפו כי בפסיקה דווקא נקבע כי הציפייה למחלוקות בין הצדדים שעשויות להוביל להליך כינוס נכסים ארוך – מהווה שיקול שלא למנות כונס נכסים. זאת, מאחר שמינוי כונס נכסים על דרך הוצאה לפועל מן היושר, צריך להיעשות לפרק זמן קצוב ומוגדר ולתקופה לא ארוכה.

כמו כן, נטען כי כשמדובר – כמו במקרה דנן – בפעולות להעברת זכויות במקרקעין, שווי המקרקעין אינו רלוונטי להכרעה בשאלה האם למנות כונס; כי אין מקום לקבל את טענות המבקשים בדבר העיכוב במסירת המקרקעין, שכן בהתאם להסכם היה ידוע כי הזכויות במקרקעין יעברו במועד עתידי לא ידוע; וכי סעד למינוי כונס הוא סעד מן היושר, וככזה הוא ניתן רק כשהמבקש נוהג בתום לב. ואולם, שחר נהג בחוסר תום לב כאשר נסוג מההבנות להשלמת העסקה, ואף טען כי המשיבים הם אלה שמנעו את השלמתה. לבסוף, נטען כי ככל שיש ממש בבקשה למינוי כונס, הרי שהיה על המבקשים לבקש את מינויו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, סמכות הקבועה בסעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל).

13.ביום 1.11.2024 דחה בית משפט קמא את הבקשה למינוי כונס. בית המשפט עמד על כך כי הוא לא שוכנע שלא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל, וזאת אף אם כל טענות המבקשים נכונות. המבקשים לא פירטו מהן המחלוקות המונעות את ביצוע פסק הדין בהליך הוצאה לפועל; מדוע לא ניתן לפתור מחלוקות אלה במסגרת הליכי הבהרה של פסק הדין לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל; וככל שמדובר במחלוקות הדורשות הכרעה מהותית – מדוע הן אינן מחייבות הגשת תביעה לאכיפת ההסכם. יתר על כן, נקבע כי לא נראה שיש מקום להכריע בטענות הביטול במסגרת הבקשה למינוי כונס, נוכח קיומה של תביעת הביטול.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בבקשה

14.בבקשה ובתשובה לה חזרו הצדדים על עיקר הטענות שהעלו בפני בית משפט קמא.

המבקשים טענו, בין היתר, כי הואיל ומדובר בהחלטה שניתנה לאחר מתן פסק הדין, אין כל הצדקה להחיל אמת מידה מצומצמת להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה. לגופו של עניין, נטען כי בית המשפט שגה בקביעתו ביחס לאפשרות של המבקשים להגיש תביעה לאכיפת ההסכם. לפי הפסיקה, בעל דין המבקש לממש פסק דין המורה על אכיפת הסכם – אינו נדרש להגיש תביעה נפרדת לשם כך גם כשהועלו טענות להפרתו; וכי בית המשפט מוסמך להכריע במחלוקת שבין הצדדים במסגרת בקשה למינוי כונס, כך שאין מקום לחייב נקיטה בהליך נפרד.

עוד נטען כי היה על בית המשפט להכריע בטענות הביטול במסגרת הבקשה למינוי כונס – וכי בניגוד לקביעת בית משפט קמא אין צורך להכריע בהן רק במסגרת תביעת הביטול. תחילה, נטען בעניין זה כי יש לתת משקל לכך שהבקשה למינוי כונס הוגשה לפני תביעת המשיבים לביטול ההסכם. בנוסף, נטען כי המשיבים לא ביקשו וממילא לא קיבלו סעד של עיכוב ביצוע פסק הדין או סעד זמני אחר בעניין ביצועו. לכן, עצם הגשת תביעת הביטול אינה מצדיקה את עיכוב ביצוע ההחלטה באשר למינוי הכונס.

15.המשיבות טענו מנגד כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. לטענתן, ההחלטה שעליה מבוקש לערער היא החלטה פרוצדורלית שלגביה מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. עוד נטען כי אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן אין חשש שכתוצאה מההחלטה עלול להתנהל הליך מיותר שיהיה צריך להשיבו לאחור; וכי אין בהחלטה כדי לגרום "נזק של ממש" שכן המבקשים לא הצביעו על פגיעה כלשהי בזכויותיהם המהותיות כתוצאה מההחלטה, אלא רק כי חלוף הזמן עלול לגרום להם לנזקים כספיים. בהקשר זה נטען כי המבקשים טוענים לקיומם של נזקים כספיים שהינם הפיכים; וכן כי ביכולתם לפנות באופן מידי להוצאה לפועל על מנת לצמצמם. כמו כן, נטען כי אין ליתן משקל לעובדה שמדובר בהחלטה שניתנה לאחר מתן פסק הדין. זאת, מאחר שקיימים הליכים נפרדים נוספים בגדרם ניתן לברר את טענות המבקשים – קרי תביעת הביטול והליכי ההוצאה לפועל.

המשיבות הוסיפו כי מעת שההסכם בוטל עם משלוח הודעת הביטול בשל הפרות מאוחרות לפסק הדין, לא היה עליהן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ואף לא להגיש את תביעת הביטול, שכן ההסכם אינו עוד בר-מימוש. משעה שהוגשה תביעת הביטול, זוהי המסגרת הדיונית המתאימה לדיון בשאלה האם ההסכם בוטל כדין; דיון שממילא יהיה צורך לקיימו עובר למימוש פסק הדין.

16.ביום 11.2.2025 הודיע עו"ד קספר כי אין לו עניין בתוצאות ההליך דנן; וכי הוא אף לא השתתף בהליך בבית משפט קמא. לטענתו, צירופו להליכים הוא מיותר שכן ההסכם נכרת בין שחר בע"מ לכתר.

דיון והכרעה

17.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבות על נספחיה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, הכל כפי שיבואר להלן.

18.ההחלטה שעליה מבוקש לערער היא "החלטה אחרת" שניתנה לאחר מתן פסק הדין. בניגוד ל"החלטות אחרות" שעליהן בדרך כלל מוגשות בקשות רשות ערעור, על החלטות שניתנו לאחר פסק הדין לא ניתן לערער בזכות במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (רע"א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימקלים לישראל בע"מ, פסקה 10 (3.5.2020) (להלן: עניין כימיקלים לישראל)).

לכן, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות כאלה תיעשה בין היתר בשים לב למידת ההתערבות הנהוגה בהחלטות מסוג ההחלטה שעליה מבוקש לערער; העובדה שאם לא תינתן רשות ערעור תהפוך ההחלטה להיות סופית וחלוטה; השלכות ההחלטה על זכויות הצדדים להליך; שיקולי יעילות; והשאלה האם הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית (רע"א 1378/17 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ, פסקה 7 (15.6.2017) (להלן: עניין בן הפנדי)). לצד שיקולים אלה, נקבע בפסיקה כי יש לתת משקל משמעותי לסיכויי הערעור אם תינתן רשות ערעור כמבוקש, שכן דחיית בקשה חסרת סיכוי היא בעלת השפעה פחות משמעותית על הצדדים (עניין כימיקלים לישראל, בפסקה 11; רע"א 4036/14 מסעודין נ' מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב, פסקה 21 (29.12.2014)).

19.כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי אין בהחלטה שלא למנות כונס נכסים מן היושר לשם מימוש פסק הדין כדי לפגוע בזכויות הצדדים, נוכח האפשרות לפנות להליכים בגדרי ההוצאה לפועל. לכן, ומאחר שאף לגופו של עניין אני סבורה כי אין מקום לקבל את הערעור – לא מצאתי לנכון לקבל את בקשת רשות הערעור שלפניי ולהתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

מינוי כונס נכסים מן היושר

20.הלכה היא כי "דרך המלך" למימוש פסק דין היא באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל (ראו מיני רבים: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 116-115 (1995) (להלן: עניין רוט)). ככלל, נקבע כי ככל שהליכי ההוצאה לפועל יוכלו להביא לאכיפת פסק הדין – יש ללכת בדרך זו. זאת, גם אם מינוי כונס נכסים על ידי בית המשפט יהיה סעד אפקטיבי וצודק יותר (עניין רוט, בעמ' 116-115).

21.רק במקרים יוצאי דופן, כאשר אין באמצעים הקבועים בחוק ההוצאה לפועל כדי להביא לביצועו של פסק דין – ישקול בית המשפט למנות כונס נכסים לפי סעיף 388(א) לתקנות הישנות. סעד זה מכונה לרוב "כונס נכסים מן היושר", או "הוצאה לפועל מן היושר", שכן בית המשפט נעתר לו כאשר מדובר בדרך היחידה הפתוחה כדי לעשות צדק ולמנוע עוול (ע"א 329/67 כהן-רייך (הולצמן) נ' אייגר, פ"ד כב(1) 91, 93 (1968); ראו עניין רוט, בעמ' 116-115; ע"א 4111/97 שם טוב נ' מורטזה, פ"ד נג(2) 616 (1999) (להלן: עניין מורטזה); רע"א 4462/12 לנגנטל נ' יהד יזמות ובניין בע"מ, פסקה 12 (2.8.2012) (להלן: עניין לגנטהל)).

יובהר כי סעד של מינוי כונס נכסים הוא סעד שיורי שיינתן רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. זאת, מאחר שמימוש פסקי דין אינו נמנה בדרך כלל עם תפקידיו השיפוטיים של בית המשפט; ומשום שהליך כינוס נכסים הוא הליך פוגעני יותר מטבעו, שכן הכונס נוקט בפעולות שעניינן בהשתלטות וניהול נכסים (עניין רוט, בעמ' 110; עניין מורטזה, בעמ' 623; רע"א 1855/14 בן אברהם נ' לב האגם בע"מ, פסקה 6 (21.5.2014)).

22.בבחינת השאלה האם יש מקום למנות כונס נכסים מן היושר לצורך מימוש פסק הדין, על בית המשפט להכריע בשאלה האם ישנו חשש כי הליכי ההוצאה לפועל לא יהיו אפקטיביים, במובן זה שהם לא יוכלו להבטיח את מימוש הזכויות של הצדדים על פי פסק הדין (עניין מורטזה, בעמ' 624).

אלה הם פני הדברים, למשל, כאשר מבוקש למנות כונס נכסים למספר נכסים, או כשמבוקש להסמיך את כונס הנכסים לפעול לאיתור נכסים. פעולות כאלה לא ניתן לבצע באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל, שכן ראש ההוצאה לפועל מוסמך למנות כונס נכסים רק על נכס מסוים ומוכר של החייב (ראו סעיף 53(א) לחוק ההוצאה לפועל; עניין רוט, בעמ' 115-114; עניין מורטזה, בעמ' 624)).

23.לצד בחינת האפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל, שהיא השיקול המכריע למינוי כונס נכסים מן היושר – יהיה על בית המשפט לשקול, מחד גיסא – את גובהם וטיבם של החיובים ואת הפגיעה הכלכלית במבקש המימוש אם לא ימונה כונס הנכסים; ומאידך גיסא את הפגיעה הכלכלית בחייב אם אכן ימונה כונס נכסים, ואת מידת ההכבדה שצו כינוס נכסים יגרום לבית המשפט נוכח ההתערבות והפיקוח שידרשו ממנו. ככל שבית המשפט יידרש לפעולות נרחבות הדבר ייחשב "בלתי צודק" (עניין מורטזה, בעמ' 624; עניין בן הפנדי, בפסקה 10; עניין לנגנטל, בפסקה 14). בנוסף, נקבע כי כאשר מימוש פסק הדין צפוי להיות מלווה במחלוקות אשר יחייבו הכרעה שיפוטית באופן שיביא לידי כך שאכיפת פסק הדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לא תהיה מעשית – הדבר תומך במינוי כונס נכסים על ידי בית המשפט (ראו רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי, פסקה 9 (28.1.2008)).

מן הכלל אל הפרט

24.כפי שצוין כבר לעיל, אני סבורה – לאור כלל טענות הצדדים והפסיקה שהובאה לעיל, כי יש לדחות את עמדת המבקשים.

בעיקרו של דבר, אני סבורה כי בית משפט קמא צדק במסקנתו כי המבקשים לא הצביעו על טעמים של ממש בשלהם ניתן לקבוע כי מימוש פסק הדין באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל לא יהיה אפקטיבי. מאחר שהמשיבות הן שמחזיקות בזכויות במקרקעין, כפי שעולה מהאישור שנתנה רמ"י על רישום זכויות החכירה במקרקעין על שם מגדלי המרינה – לא נראה כי ראש ההוצאה לפועל יהיה מנוע מלמנות כונס נכסים על הזכויות בנכס אם יהיה סבור כי כך יש לעשות. בנסיבות אלה, פנייה ללשכת ההוצאה לפועל לא תוביל למבוי סתום, ואף המבקשים לא טענו אחרת בהקשר זה.

25.עיקר טענותיהם של המבקשים מופנות כנגד הקשיים שהמשיבות עשויות להערים על אכיפת פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אלא שטענות אלה נטענו בעלמא, בלא שהמבקשים הצביעו על קשיים קונקרטיים שעלולים להתעורר בקשר עם אכיפת פסק הדין דווקא במסגרת ההוצאה לפועל. כל שנטען הוא כי המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים בעבר – מהוות אינדיקציה לכך שיתעוררו מחלוקות גם בגדרי הליך מימוש פסק הדין בהמשך; וכי מחלוקות אלה יצטרכו להיות מוכרעות בסופו של דבר על ידי בית המשפט. ואולם, אינני סבורה כי חוסר האמון בנכונות הצד השני לקיים את פסק הדין, מהווה כשלעצמו טעם המצדיק מינוי של כונס נכסים מן היושר; ועל כל פנים – לא הובהר מדוע יש עדיפות לאכיפה באמצעות כונס נכסים מן היושר על פני אכיפה בהוצאה לפועל גם במצב דברים כזה.

כך, המבקשים לא הסבירו מדוע – אם אכן יתעוררו מחלוקות במימוש פסק הדין – הכלים העומדים לרשותו של ראש ההוצאה לפועל לא יוכלו לסייע בהתגברות עליהן; ומדוע, ככל שימונה כונס נכסים מן היושר, הדבר לא יכביד במידה "בלתי צודקת" על בית המשפט, דווקא אם בית המשפט יידרש למעורבות נרחבת בהליכי הכינוס.

יתרה מכך, טענותיהם של המבקשים אף מנוגדות לעמדתם לפיה פסק הדין הוא פסק דין אופרטיבי, בר אכיפה וברור. אם אלה הם פני הדברים – יש להניח שלא יתגלו קשיים מהותיים באכיפת פסק הדין או מחלוקות פרשניות שיחייבו הכרעה. הרושם הוא כי בנושא זה המבקשים מנסים לאחוז את החבל משני קצותיו: מצד אחד לטעון כי מדובר בפסק דין בעל הוראות אופרטיביות בהירות ופשוטות, אשר כונס הנכסים יוכל לממש מבלי להכביד על בית המשפט יתר על המידה; ובה בעת – לעמוד על כך שהליכי ההוצאה לפועל לא יהיו יעילים, מאחר שמימוש פסק הדין יהיה כרוך במחלוקות רבות בין הצדדים.

26.די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה. זאת, מאחר שכאמור השיקול המכריע בשאלת מינוי כונס נכסים מן היושר הוא האם ניתן להניח כי ביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל לא יהיה אפקטיבי; כאשר כאמור אינני סבורה כי המבקשים הוכיחו את טענותיהם במישור זה. לצד זאת, מאחר שהצדדים טענו לכאן ולכאן בשאלת ההשלכות של תביעת הביטול על מימוש פסק הדין – מצאתי לנכון להקדיש גם לכך מספר מילים.

27.ראשית, יובהר כי תביעת הביטול אינה מהווה כשלעצמה מכשול בפני אכיפת פסק הדין – הן באמצעות מינוי כונס נכסים מן היושר, הן באמצעות ההוצאה לפועל. יודגש כי באופן עקרוני נקודת המוצא היא שהגשת תביעה לביטול הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין אינה מעכבת כשלעצמה את ביצוע פסק הדין. הדרך לעכב את ביצוע פסק הדין בשל הגשת תביעת הביטול – ככל שהמשיבים יהיו מעוניינים לעכבו – היא באמצעות הגשת בקשה מתאימה לסעד זמני.

28.לגופו של עניין, יודגש כי טענות הביטול מתייחסות למחלוקת בדבר תוקפו של פסק הדין (ולא למחלוקת בדבר אופן ביצועו, והאם ביצועו ואכיפתו יהיו כרוכים בקשיים). זאת, מאחר שמדובר בטענה לפיה ההסכם – שקיבל תוקף במסגרת פסק הדין – בוטל כדין, ואין לו עוד תוקף מחייב כלפי הצדדים.

לכן, ככל שמדובר בהסכם אופרטיבי וחד-משמעי שהוא בר אכיפה – וכך כזכור טוענים המבקשים – אין בעצם קיומה של טענת הביטול ברקע הדברים כדי להשליך על השאלה מהו מנגנון הביצוע הראוי – הוצאה לפועל או מינוי של כונס נכסים מן היושר.

29.כמו כן, טענה לביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין צריכה להתברר במסגרת תובענה חדשה ועצמאית לביטול ההסכם (ראו והשוו בקשר להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ, פסקה 60 (11.7.2021)). בהתאם לכך, אין לקבל את טענת המבקשים כי הבקשה למינוי כונס היא האכסניה המתאימה לבירור והכרעה בטענות הביטול לגופן.

30.זאת ועוד. המבקשים עמדו על חששם לפיו ככל שלא ימונה כונס נכסים, המשיבות יוכלו לחמוק מביצוע פסק הדין על ידי מכירת זכויותיהן לצדדים שלישיים והוצאת התקבולים מהמדינה. אף לו היה ביסוס לחששות אלה, אינני סבורה כי מינוי כונס נכסים הוא הסעד היעיל ביותר בנסיבות העניין; ועל כל פנים, אין מדובר בסעד היחיד שביכולתו לשמר את מצב הדברים הנוכחי – כך שדחיית הבקשה לא תביא לפגיעה משמעותית בזכויות המבקשים.

31.סוף דבר: לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 3,000 ש"ח.