רע"א 8176/08 רפי הובר,עו"ד נ. טפחות -מזרחי בנק למשכנתאות

לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק בר"ע 2322/07 מיום 29.7.2008, בגדרו דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש על החלטות ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב בתיק שמספרו 01-20716-07-0 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ) מהימים 15.7.2007 ו- 27.6.2007.

המבקש היה בן זוגה וידועהּ בציבור של המשיבה 3 (להלן: המשיבה ) ולהם בת משותפת. בשנת 1996 נרכשה דירת מגורים בעיר חולון אשר נרשמה על שם המשיבה בלבד (להלן: הדירה ). לצורך רכישת הדירה נטלה המשיבה הלוואה מובטחת במשכנתא מהמשיב 1. כמו כן היה המבקש ערב (יחד עם ערבה נוספת) לפירעון ההלוואה.

בתחילה, חיו המבקש, המשיבה וביתם יחד בדירה, אולם, בשנת 1999 עזבו המשיבה והבת את הדירה והמבקש נותר להתגורר בה לבדו. בשלב זה חדלה המשיבה מתשלום החזרי ההלוואה למשיב 1 ואף הודיעה לו כי אין ביכולתה לעמוד בהמשך התשלומים.

בשנת 2000, לאחר שהמשיב 1 הגיש תביעה נגד המשיבה לפירעון החוב, פרע המבקש, אשר כאמור התגורר לבדו בדירה בשלב זה, את יתרת החוב שנצטברה והחל לשלם את התשלומים החודשיים הקבועים בגין ההלוואה וזאת עד לשנת 2006. בחודש אוגוסט שנת 2006 הפסיק הוא לפרוע את ההלוואה מסיבות השמורות עימו ובחודש מרץ 2007 הגיש המשיב 1 נגד המשיבה בקשה למימוש המשכנתא. המשיבה הסכימה למימוש המשכנתא לשם גביית החוב, ובלבד שכל ההוצאות הכרוכות במימוש או בהליכים הננקטים בגין החוב ישולמו אך ורק מתוך תמורת מכר הדירה.

בשלב זה החל המבקש בשורה של הליכים הנוגעים לפרשה זו. ביום 17.6.2007 הגיש הוא בקשה לראש ההוצאה לפועל להצטרף להליך מימוש המשכנתא במסגרת תיק ההוצאה לפועל כצד "נוגע בדבר" העלול להיפגע מהליך המימוש וכי יתאפשר לו לטעון בטרם ימונה כונס נכסים לדירה ובטרם יחל הליך המימוש. ביום 21.6.2007 הגיש הוא תביעה כספית כנגד המשיבה בבית משפט השלום בראשון לציון, בה עתר לחייבה בהחזר תשלומי המשכנתא אשר שילם בגין הדירה (תיק אזרחי 2991/07). ביום 25.6.2007 הגיש הוא תביעה נוספת, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה עתר כי יוצהר כי הוא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה וכי המשכנתא שנרשמה תופסת רק על חלקה של המשיבה.

ביום 27.6.2007 ניתנה החלטה על ידי ראש ההוצאה לפועל בתל אביב (מר א' צכנוביץ ) לפיה ניתן צו למימוש המשכנתא ומונה בא כוח המשיב 1, הוא המשיב 2 בבקשה שבפני, ככונס הנכסים לצורך המימוש (להלן: החלטת המימוש ). עוד נקבע בהחלטה כי על הכונס להביא לידיעת החייבים (המשיבה בענייננו) את האפשרות לעכב את הליכי המימוש בתנאים הקבועים בסעיף 81(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ).

ביום 15.7.2007 ניתנה החלטה נוספת של ראש ההוצאה לפועל בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש להצטרף להליך מימוש המשכנתא כצד "נוגע בדבר" (להלן: החלטת דחיית הצירוף ).

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לרשות ערעור על שתי ההחלטות (בר"ע 2322/07). בגדר הבקשה נטען כי היה על ראש ההוצאה לפועל לצרפו כצד הנוגע לעניין ולאפשר לו לטעון טענת "פרעתי" מכוח הוראות תקנות 26 ו-27 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל ). טענת המבקש כי הוא צד "הנוגע לדבר" נסמכה הן על זכותו הלכאורית בדירה והתשלומים ששילם על חשבון המשכנתא בגינה, הן מכוח היותו ערב לחוב המגובה במשכנתא והן מכוח העובדה כי הוא המחזיק הבלבדי בדירה מזה שנים. כן נטען כי נפל פגם בכך שהחלטת המימוש ניתנה לפני החלטת דחיית הצירוף ולמעשה טרם שהחליט לכאורה ראש ההוצאה לפועל האם יש מקום לשמוע את טענות המבקש בעניין.

ביום 29.7.2008, לאחר שניתנה רשות לערער, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן ) בגדרו נדחה הערעור. נקבע, כי המבקש לא ביסס זכות בדין לצירופו להליך בהוצאה לפועל וכי תקנות 26 ו-27 לתקנות ההוצאה לפועל אכן מקנות לראש ההוצאה לפועל סמכות לזמן מי שיש לו נגיעה בדבר אולם בקשתו של המבקש להצטרף להליך ולהגיש טענת "פרעתי" אינה באה בגדר תקנות אלו. בעניין סוגיית הבעלות לה טוען המבקש נקבע שאין מקומה בלשכת ההוצאה לפועל. בעניין העובדה שהוא ששילם את תשלומי המשכנתא נקבע שאין בכך כדי להקנות לו זכות בדירה וכי עליו לפעול בעניין כנגד המשיבה בתביעה כספית כשם שאכן עשה הוא בפועל. בעניין היותו ערב נקבע, כי מאחר ולא נדרש ממנו תשלום החוב כערב ולמעשה צעד זה מהווה פירעון ההלוואה, היינו, פוטר אותו מערבותו, אין בכך כדי להקנות לו זכות להצטרף להליך. לא נמצא אף כל פגם בכך שראש ההוצאה לפועל נתן את החלטתו בעניין מינוי כונס הנכסים טרם הכריע בבקשת המבקש להצטרף להליך מאחר וזה פעל על פי סדרי הדין וההוראות הקבועות בחוק.

טרם אדרש לטענות בבקשה שבפני אציין להשלמת התמונה כי במקביל להליך דנן המשיך להתנהל אף ההליך אותו מנהל המבקש בעניין זכותו לכאורה למחצית מהבעלות בדירה. בגדרו של הליך זה הגיש הוא בקשה לסעד זמני של עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא. בשלב מסוים הועבר העניין, לבקשת המשיבה, לבירור בבית המשפט לענייני משפחה. בעניין הבקשה לסעד זמני, חרף החלטת בית המשפט לענייני משפחה כי על המבקש להגיש בקשה לצירוף הבנק וכונס הנכסים, הם המשיבים 1 ו-2 בענייננו, להליך שם, בחר המבקש מטעמיו הוא שלא לעשות כן ומשכך נדחתה בקשתו. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי נדחתה וכך גם בקשה לרשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה.

מכאן באים אנו לבקשת רשות הערעור שבפני בגדרה טוען המבקש בעיקר, כי שאלות היקף תחולתה של תקנה 26 לתקנות ההוצאה לפועל והיקף השיקולים להם יידרש ראש ההוצאה לפועל בבקשה על פי תקנה זו לא נידונו מעולם בבית משפט זה ומכאן החשיבות שיש בבקשתו, חשיבות המצדיקה לשיטתו דיון אף בפני ערכאה שלישית. לגופו של עניין חוזר המבקש על טענותיו לפיהן יש לראות בו כצד "הנוגע בדבר" מכוח טענתו כי זכאי הוא למחצית הזכויות בדירה, מכוח העובדה שהוא ששילם את תשלומי המשכנתא במשך שנים, מכוח היותו ערב להלוואה בגינה מתבקש מימוש המשכנתא ומכוח העובדה שהוא עושה שימוש בלבדי בדירה ומימושה יותיר אותו ללא קורת גג.

מנגד טוענים המשיבים כולם כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי אין למבקש יסוד שבדין להצטרף להליכי ההוצאה לפועל. עוד נטען כי מדובר בבקשה הנגועה בחוסר תום לב ובמבקש המנצל את עובדת היותו עורך דין על מנת להציף את ערכאות המשפט השונות בבקשות אין ספור ולהתיש את המשיבים. כן

מתייחסים המשיבים לבקשת הסעד הזמני של עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל שהגיש המבקש ואשר נדחתה כאמור בכל הערכאות לרבות בבית משפט זה, בקשה שלא הוזכרה בבקשת רשות הערעור שבפני. משכך, מבקשים הם כי תידחה הבקשה ויושתו הוצאות על המבקש.

עיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתגובות המשיבים כמו גם בהחלטות הערכאות הקודמות ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עצם הטענה כי בית משפט זה טרם פסק בעניין תקנה 26 לתקנות ההוצאה לפועל אין בה כדי להעלות, בפני עצמה, שאלה בעלת חשיבות שכזו ואין אני סבור כי נסיבות המקרה מצדיקות את בירור הסוגיה במסגרת פרשה זו דווקא. יתרה מכך, טענה זו אף אינה מדויקת לחלוטין (ראו, רע"א 3855/92 שילת נ' לוי (לא פורסם, 8.10.1992) אשר אף שאינו דן בסעיף בהרחבה, קובע מקרה בו ראוי היה כי ראש ההוצאה לפועל יפעיל סמכותו על פי תקנה זו),

מעבר לנדרש אוסיף כי אף לגופם של דברים, לא מצאתי כל פגם בקביעותיו של בית המשפט המחוזי המצדיק את התערבות ערכאה זו. ככל שטוען המבקש כי זכאי הוא לחלק מהזכויות בדירה, המקום לברר זכויות אלו ולבקש את עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בגינן הינו בפני הערכאה הדנה בתביעה להכרה בזכויותיו אלו. המבקש אכן הלך בדרך זו וביקש סעד זמני כאמור אך בקשתו נדחתה לרבות ניסיונותיו להשיג על כך אף בפני בית משפט זה. משכך, אך ברור הוא כי לא יתאפשר לו כעת לעשות שימוש עקיף בטענה זו על מנת להיכנס "בדלת האחורית" להליכי ההוצאה לפועל ובכך לגרום בפועל לעיכוב מימוש הדירה.

לא ראיתי אף כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי היותו של המבקש ערב אינה מקנה לו בפני עצמה את הזכות להצטרף להליכי ההוצאה לפועל משאין מחלוקת כלל כי המבקש אינו נדרש לממש את ערבותו ויתרה מכך אין אף מחלוקת על כי מימוש הדירה נכון להיום יכסה את מלוא סכום ההלוואה ויפקיע למעשה את הערבות. לא מצאתי גם ממש ביתר טענות המבקש.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישא בשכר טרחת בא כוחם של המשיב 1 ו-2 ובשכר טרחת בא כוחה של המשיבה בסך 5,000 ש"ח כל אחד.