רע"א 8187/14 עו"ד שרון זיסמן נ. נציגות הבית המשותף - סוטין 26 תל אביב

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, עש"א 46798-06-14 (כב' השופטת י' שיצר ), אשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בתל אביב (להלן: המפקח ) ביחס לתיק 283/14. המפקח החליט לדחות את בקשת המבקשת לסילוק על הסף של תביעה שהגישה נגדה המשיבה. לטענתה, הבקשה נדחתה ללא שניתנה לה ההזדמנות להגיש תשובה לתגובת המשיבה. מכאן הבקשה דנן.

1.

למבקשת זכויות באחת הדירות בבית משותף. המשיבה היא נציגות הבית המשותף, אשר הגישה כנגד המבקשת תביעה כספית בגין תשלומים שונים הקשורים לבית המשותף. המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף (בקשה 323/14). הבקשה נדחתה מבלי שהיה סיפק בידה של המבקשת להגיש תשובה לתשובת המשיבה. המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה (בקשה 330/14). כדי להכריע בבקשה שניה זו, הורה המפקח על הגשת תשובת המבקשת לתשובת המשיבה לבקשה לסילוק על הסף. תשובה כזו לא הוגשה, והמפקח דחה את הבקשה לעיון חוזר.

בערעור על ההחלטה שלא לסלק את התביעה על הסף טענה המבקשת, בין היתר, כי הגישה תשובה לתשובה, אלא שהמפקח התעלם מתשובתה. התשובה לתשובה צורפה, לטענתה, לכתב טענות אחר, שהוגש במסגרת הבקשה לעיון חוזר. לכן, גורסת המבקשת, היה על המפקח לראות בכתב טענות זה תשובה לתשובה, ולא לתת את החלטתו בהתבסס על העדר תשובה מצידה. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, וקבע כי מהשתלשלות העניינים עולה שניתנה למבקשת הזכות להגיש תשובה – אלא שזו לא הוגשה בהתאם למועד שקבע המפקח. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי בכל מקרה טיעוני המבקשת היו פרושים בהרחבה בפני המפקח, ולכן לא נגרם לה עיוות דין. לבסוף דן בית המשפט המחוזי בגופן של הטענות, וקבע כי לנוכח הבירור העובדתי הדרוש, אין מקום לדחיית התביעה על הסף.

בבקשה שלפני חוזרת המבקשת על הטענה כי דין החלטות המפקח להתבטל, שכן מהחלטתו עולה שלא עמדה לנגד עיניו התשובה לתשובה שהגישה. לשיטתה, פגם זה מצדיק את קבלת הבקשה ומתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לצד בקשה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

סדר הדין הוא כלי עזר חשוב לניהול המשפט. יש וחשיבות רבה מוענקת לפרט מסוים. למשל, המועד להגשת ערעור בזכות, אם כי התקנות מאפשרות הארכת מועד. בענייננו, מדובר בהחלטות שיפוטיות דיוניות אשר מצויות בשיקול דעת בית המשפט. על נושא זה ניתן לומר כי הכל עניין של מידה. נדמה כי בבקשה זו נחצה קו המידה. ראשית, המבקשת מודה כי מבחינה פורמלית ניתנה לה הזכות להגיש תשובה, שאותה בחרה שלא להגיש. שנית, הטענות שבהן ראתה המבקשת את התשובה לתשובה עמדו בפני המפקח, גם אם תחת כתב טענות אחר. טענתה של המבקשת כי המפקח התעלם מטענות אלה אינה מבוססת. המבקשת אף הגישה "הבהרה", בה הסבירה שכללה את תשובתה בכתב טענות אחר. המפקח ראה את הדברים, אך החליט שלא לבטל את החלטתו. קרי – המפקח קרא את הטענות והחליט לדחותן אף לגופן.

עולה אפוא כי טענות המבקשת הינן "טכניות מובהקות". עולה כי היא קיבלה את יומה בהליך. המפקח נחשף לטענותיה, גם אם לא בסדר הרגיל. בכל מקרה, לא השתכנעתי כי ההליך, כפי שהתנהל, פגע בזכויות המבקשת. לכל אלה נוסיף כי עסקינן במעין בקשה לגלגול שלישי. אף אם נפלה טעות – על המבקש בקשה לרשות ערעור להצביע, בין היתר, על כך שנגרם לו עיוות דין בפועל. כאמור, זה אינו המצב כאן.

3.

הבקשה נדחית. משכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נמחקת בזאת. הואיל ולא התבקשה תגובת המשיבה הנני נמנע מעשיית צו להוצאות.