רע"א 8195/11 שלמה לוי ,עו"ד נ. אריק ברוכין

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא א' שילה וכבוד השופטים מ' נד"ב וא' מקובר), אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופטת ר' קרלינסקי).

2.

בשנת 1996 נפגע אברהם מרעי בן מחמוד (להלן - החייב ) בתאונת דרכים. בשנת 1998 הגיש הוא, באמצעות המבקש 1 שהיה אז פרקליטו, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד חברות הביטוח, הן המשיבות הפורמליות (משיבות 4 ו-5). במקביל, בין השנים 2001-1997 הטיל רשם ההוצאה לפועל עיקולים שונים על כל נכסי החייב לטובת המשיבים 3-1 (להלן – המשיבים ) . ביום 9.10.2002 חתם החייב על המחאת זכויות בלתי חוזרת בה הורה למשיבות הפורמליות לשלם למבקשים סכומי כסף מתוך כספי הפיצויים שייפסקו לטובתו במסגרת ההליך המשפטי. ביום 31.10.2006 ניתן פסק הדין בתביעת הפיצויים ובמסגרתו נפסקו לטובת החייב פיצויים בסך 426,389 ש"ח. המבקש 1 הגיש תביעה לבית משפט השלום בכפר סבא במסגרתה עתר, כי בית המשפט יורה שהזכאים לפי המחאת הזכויות יגברו על נושים של החייב לטובתם נרשמו עיקולים. יצוין, כי התביעה הוגשה נגד מספר רב של נושים, אך בסופו של הליך נותרו מספר מועט של נושים רלוונטיים, הם המשיבים בהליך דנא. ביום 3.2.2011 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו קבע בית המשפט כי העיקולים שהוטלו לבקשת המשיבים על כלל נכסי החייב תפסו גם את זכותו של החייב לקבלת פיצויים בגין התאונה, ועל כן יש לראות בהם עיקולים שהוטלו קודם למועד המחאת הזכויות. המבקשים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי וערעורם נדחה. על רקע זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענת המבקשים מעוררת בקשת רשות הערעור שאלה עקרונית ביחס לתחולתו של עיקול על כלל נכסי החייב על זכויות עתידיות. אומנם, בגדרי הליך זה אכן מתעוררת שאלה משפטית ביחס להיקפה של זכות העיקול על כלל נכסי החייב. ואולם, מבלי להביע עמדה בשאלה זו, לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה יש בה כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי. זאת, נוכח העובדה כי המבקשים עצמם התייחסו אל זכותו של החייב לקבל פיצויים בגין התאונה כאל נכס אותו המחה הוא להם. כך, המבקש 1 לא קיבל שכר טרחה מהחייב בגין ניהול התביעה לפיצויים אלא הסתמך על הכספים שיתקבלו. במצב דברים זה, הרי שיש קושי לקבל את טענת המבקשים לפיה אותו נכס ששימש כבסיס להמחאת זכויות אינו יכול להוות נכס לצורך תחולתו של עיקול.

4.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.