רע"א 8208/15 ברוך אלתר אודסר נ. אורי אורם

1.

המבקשים מכרו למשיבים בית מגורים במבשרת ציון. לאחר שנכנסו המשיבים לבית, גילו בו ליקויי בניה ומוקדי רטיבות. כן גילו המשיבים כי הייתה קיימת מחלוקת בין המבקשים לשכניהם בנוגע למיקום הגדר שבחצר המשותפת והם אף נאלצו - לאחר שנקטו בהליך משפטי - לשנות את מיקום הגדר כך ששטח החצר קטן. בשל כל אלה שלחו המשיבים למבקשים הודעה בדבר ביטול הסכם המכירה. המשיבים דחו את ההודעה, ועל כן הגישו המבקשים תביעה לביטול ההסכם לבית משפט השלום.

2.

בפסק דין מנומק קיבל בית משפט השלום את רוב טענות המשיבים, וקבע כי המבקשים הפרו את חובת הגילוי לגבי מספר עניינים (ביניהם ליקויי הבניה וסוגיית הגדר הנזכרים לעיל) בעת המשא ומתן שנערך בין הצדדים. אשר לסעד, לא נעתר בית המשפט לסעד הביטול שביקשו המשיבים, בין היתר משום שהמשיבים לא הודיעו על ביטול ההסכם תוך פרק זמן סביר, אלא שלחו את הודעת הביטול רק כשנה וחצי לאחר מועד הרכישה, וכן משום שהמשיבים סיכלו (כלשונו של בית המשפט) הסדר דיוני שנקבע בין הצדדים במסגרת ההליך לפיו יימכר הבית לצד ג'. חלף זאת, פסק בית המשפט כי על המבקשים לשלם למשיבים פיצויים מוסכמים בסך של 200,000 ₪, בהתאם להוראת הסעיף הרלוונטי בהסכם המכירה. הודגש כי סכום זה עולה בהרבה על הנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מהליקויים השונים.

3.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון חזרו בהם המשיבים מהערעור נוכח הערות בית המשפט, ואילו המבקשים עמדו על ערעורם אך הערעור נדחה על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כלפי דחיית הערעור הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

4.

בבקשתם מלינים המבקשים על כך שלא ניתן ביטוי ראוי, לדעתם, בפסק דינו של בית משפט השלום להפרת ההסדר הדיוני על-ידי המשיבים. לשיטתם, תוצאת ההפרה הייתה צריכה להוביל לדחיית התביעה. בנוסף, נטען כי לפי הסכם המכירה שנכרת בין הצדדים, הותנו הפיצויים המוסכמים בביטולו של ההסכם, סעד שלא נעתר לו בית משפט השלום, כאמור, ולפיכך טעה בית משפט השלום בפסקו למשיבים את הפיצויים המוסכמים. המבקשים טוענים כי בשל טעויות אלה נגרם להם עיוות דין חמור המצדיק דיון בערכאה נוספת, שלישית במספר.

5.

לאחר העיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, אין הבקשה מעוררת כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , תנאי מרכזי, כידוע, למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ושנית, איני סבור כי בפסק דינו של בית משפט השלום נפלו טעויות של ממש, לא כל שכן טעויות שגרמו לעיוות דין חמור המצדיק דיון בערכאה נוספת. בהקשר זה יודגש, כי במסגרת הבקשה לא חלקו המבקשים על קביעותיו של בית משפט השלום כי הם הפרו את חובת הגילוי במסגרת המשא ומתן, וטענותיהם מופנות אך כנגד הסעד הכספי שנפסק. ברי כי גם אם נפלה טעות בפסק הדין - וכאמור, איני קובע כך - אין לומר כי בנסיבות הענין נגרם למבקשים עיוות דין חמור.

6.

שקלתי אם לא היה מקום לחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הגשת הבקשה בניגוד להלכות ברורות של בית משפט זה (יוזכר כי המבקשים טענו אך בלשון רפה כי הבקשה מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים להליך), אולם החלטתי לפנים משורת הדין שלא לעשות כן.

7.

כאמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.