רע"א 8214/99חנוך עצמון נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

ערעורם של חנוך עצמון ואביגדור עוקשי כנגד חומרת העונשים שהוטלו עליהם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התקבל. בפסק-הדין, שניתן על-ידי בית-משפט זה בתאריך 17.1.2000, הועמד עונשו של עצמון על 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי. עונשו של עוקשי הועמד על 21 חודשי מאסר, מתוכם תשעה חודשים לריצוי בפועל, במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה, והיתרה על-תנאי.

הטעם להקלה בעונשם של המערערים היה נעוץ בהסדר הטיעון שנערך בינם ובין המדינה, ממנו חרג בית-המשפט המחוזי. בגדרו של הסדר הטיעון, ביקשה המדינה להטיל על עצמון תשעה חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר על-תנאי, וכן לחייב אותו בתשלום פיצויים בסך 30,000 ש"ח; ועל עוקשי ביקשה המדינה לגזור תשעה חודשי מאסר, מתוכם שישה חודשים במצטבר למאסר אותו הוא מרצה.

בתשובתה לערעור, ביקשה המדינה לאשר את הסדר הטיעון. לנוכח עמדה זו, ובהמלצת בית-המשפט, הודיעו המערערים כי חוזרים הם על טענותיהם, כפי שהועלו בכתבי הערעור, ואשר בגדרם ביקשו שיוטלו עליהם העונשים שהוצעו בהסדר הטיעון.

לא קיבלנו עמדה זו במלואה, ובפסק-דיננו כתבנו את הדברים הבאים:

בית-המשפט המחוזי [סבר], במיוחד לאור עברם הפלילי של המערערים, כי העונשים שהוסכם עליהם בהסדר הטיעון חורגים לקולא במידה משמעותית. בכך צדק בית-המשפט המחוזי. עם זאת, בית-המשפט המחוזי לא נתן כל משקל לשיקולים שביסוד הסדר הטיעון כאשר הטיל על עצמון עונש חמור פי ארבעה מן העונש המוסכם בגדרי הסדר הטיעון, ועל עוקשי עונש כפול מן העונש שהוצע. בכך קיימת עילה להתערבותינו במידה מסוימת בעונש.

המערערים ציפו, שהעונשים אשר יוטלו עליהם בפסק-הדין בערעור לא יהיו חמורים מן העונשים עליהם הוסכם בהסדר הטיעון. משהתבדו, פנו הם ב"בקשה לקיום דיון בערעור", בגידרה טענו, כי לאור המלצת בית-המשפט, נמנעו מלהעלות את מלוא טענותיהם בערעור.

נענינו לבקשת המערערים, אך לאחר ששמענו את טענותיהם במלואן, לא מצאנו עילה לשנות מפסק-דיננו.

זאת, להוציא שינוי בעונשים המותנים. אנו קובעים בזאת שהתנאי הקבוע בעונשי המאסר המותנים שהוטלו על שני המערערים, יהיה למשך שנתיים, שלא יעברו כל עבירה מסוג פשע.

בכפוף לשינוי זה, יעמוד פסק-דיננו בעינו.