רע"א 8221/08 ביאדסה מסחר ושיווק בע"מ נ. מדינת ישראל-פקיד שומה חדרה

הבקשה שבכאן הועברה לטיפולי ביום 2.4.2009 ועניינה בהחלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיאה השופטת ש' וסרקרוג) בבש"א 1769/08 ובבש"א 3946/08 מיום 15.7.2008, בהן נדחתה בקשת המבקשת, חברה המפעילה עסק למסחר ושיווק ברזל וחומרי בניין, לביטול פסק הדין שניתן נגדה בעמ"ה 769/05, אלא בהתקיים תנאי הפקדה שנקבעו.

1.

המבקשת הגישה ערעור על שומות שהוציא לה המשיב עבור שנות המס 2001 ו-2002, אך לא הגישה נימוקי ערעור כמתחייב, גם לאחר שניתנה לה אורכה לעשות כן. בהעדר נימוקים, ניתן ביום 3.4.2006 פסק דין המורה על מחיקת הערעור ובקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה נדחתה, כאמור.

בהחלטתו הדוחה את בקשת הביטול קבע בית המשפט קמא כי לא הובאה בפניו כל גרסה המצדיקה את האיחור בהגשת הערעור (למעלה משנה לאחר שהוצאו השומות), ואף לא הובהר מדוע לא הוגשו נימוקי הערעור למרות הארכת המועד שניתנה להגשתם. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם לגופם של דברים אין בבקשה לביטול פסק הדין פירוט עובדתי שיש בו כדי לערער את קביעותיו של המשיב, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בספרים שנפסלו ובנטל המוטל על המבקשת להראות כי המשיב שגה. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, אין מקום לבטל את פסק הדין ואין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע הליכי הגבייה. בית המשפט ציין עוד כי ערעור שומה שהוגש על ידי המבקשת ביחס לשנים אחרות הוגש גם הוא באיחור וגם בו לא הוגשו נימוקי ערעור במועד ועוד ציין כי פסק הדין שניתן שם בהעדר בוטל לפנים משורת הדין לאחר הפקדה משמעותית בסך של 300,000 ₪. בית המשפט הדגיש כי אין לאפשר, ולו בעקיפין, התנהלות מצד נישומים שיש בה כדי לעכב הליכי גבייה שהחלו ולהאריך את משך בירור הערעור. מטעמים אלה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול פסק דין ואת הבקשה לעיכוב זמני של הליכי הגבייה, אך לפנים משורת הדין הוסיף וקבע כי ניתן יהיה לחזור ולשקול עיכוב ביצוע של הליכי הגבייה והארכת את המועד להגשת נימוקי הערעור, אם בתוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה תפקיד המבקשת סכום של 500,000 ₪ אצל המשיב.

מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקשת משיגה על התניית ביטול פסק הדין והארכת המועד להגשת נימוקי ערעור בהפקדת הסכום האמור. לטענת המבקשת נוכח מצבה הכספי העגום, ייצוגה בבית המשפט קמא היה חלקי ולכן לא הוגשו נימוקי הערעור במועד. חובותיה של המבקשת בהוצאה לפועל מגיעים לטענתה לכשלושה וחצי מליון ₪ וחשבונה בבנק על סף הגבלה חמורה לאור עיקולים שהוטלו עליו. כמו כן יש לה חוב בביטוח לאומי ומנהל המבקשת עצמו חייב לטענתו למעלה משבעה מליון ₪ והוא סועד את הוריו הקשישים. בנסיבות אלה, כך נטען, אי הגשת נימוקי הערעור לא נבעו מזלזול בהליכי בית המשפט אלא מהמצב הכלכלי אליו נקלעו המבקשת ומנהלה אשר לא הצליחו לגייס שכר טרחה עבור ייצוגה של המבקשת. לטענת המבקשת שומת המשיב מוטעית ובלתי סבירה ולבקשה לביטול פסק הדין צורפו דו"חות התאמה למס הכנסה מהם עולה כי בשנים הנדונות צברה המבקשת חובות. לכן, לטענתה, סיכויי הערעור גבוהים. המבקשת מוסיפה לחלופין כי שגה בית משפט קמא בדחותו את בקשתה לעיון חוזר בהחלטה, בה ביקשה לאפשר לה לפרוס את סכום ההפקדה ל- 24 תשלומים חודשיים שווים וקבועים ולטענתה הסכום שנקבע להפקדה אינו עומד בשום יחס ל"נזק" שנגרם למשיב בגין מחדליה. לדעתה, סמכותו של בית המשפט להתנות את ביטול פסק הדין בתנאים כפופה לזכות הגישה לערכאות ולכן על התנאים להיות סבירים ומידתיים. הותרת הסכום על כנו משמעה מניעת גישתה של המבקשת לערכאות ומניעת יומה בבית המשפט.

3.

המשיב טוען מנגד כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף כשנה ותשעה חודשים ממועד שניתן בלא שהצביעה על סיבה לאיחור בהגשת הבקשה ואף לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשתה. לדעת המשיב מדובר בעניינה הקונקרטי של המבקשת ובהחלטה שהיא בשיקול דעת בית המשפט. על כן, אין מקום להתערבותו של בית המשפט לערעורים, בייחוד כאשר סכום ההפקדה שקבע בית משפט קמא לפנים משורת הדין כתנאי לביטול פסק הדין עומד על עשרה אחוזים בלבד מחוב המס. עוד טוען המשיב כי ניתנו למבקשת הזדמנויות אין ספור לשוב להליך, אך היא לא ניצלה אותן. המשיב מבקש לדחות את הטענות שהעלתה המבקשת בשלב זה להצדקת אי הגשת נימוקי הערעור במועד, ולדבריו אלה נטענו בעלמא ומכל מקום סיכויי הערעור קלושים. אשר לדחיית הבקשה לעיון חוזר טוען המשיב כי לא היה מקום להיעתר לה שכן המבקשת חזרה על הטענות שטענה בבקשת הביטול ובבקשה לעיכוב ההליכים, אותן דחה בית המשפט. לגופו של עניין, סבור המשיב כי בצדק דרש בית המשפט הפקדה מיידית של סכום משמעותי כתנאי להמשך ההליכים, ובקשת המבקשת לפיצול סכום ההפקדה היתה מעקרת לדעתו החלטה זו ללא הצדקה.

4.

דין הבקשה להידחות. חסד עשה בית משפט קמא עם המבקשת משאיפשר, לפנים משורת הדין, את ביטול פסק הדין ואת הגשת נימוקי הערעור באיחור כה ניכר ובלתי מוסבר, כנגד הפקדת הסכום שקבע. בהתחשב בכך וכן בהתחשב ביחס הסביר שבין חוב המס (על פי השומות נשוא הבקשה) ובין סכום ההפקדה שנקבע, אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

אשר על כן, הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תשובה.