רע"א 8224/98 ישראל סרוסי נ. ש.י. ברכה השקעות ובניה בע"מ

בין המבקשים והמשיבה 1 נכרת הסכם לרכישת דירה על-ידי המבקשים מהמשיבה. לטענת המבקשים הפרה המשיבה את ההסכם, ביטלה אותו שלא כדין והדירה שבנתה לוקה באי התאמה ובליקויים שונים.

המבקשים הגישו תביעה נגד המשיבה 1 (ועירית באר-שבע - משיבה פורמלית) ובמסגרתה בקשו הם צו מניעה לביצוע עסקאות בדירה וצו למסירת החזקה לידם.

בית משפט קמא (כבוד השופט י. ריבלין) נענה לבקשה, חלקית. הוא הורה למשיבים להימנע מלעשות עסקאות כלשהן בדירה עד להכרעה בתביעה העיקרית. עם זאת, הוא סרב לתת צו למסירת החזקה, לאור המחלוקת בין הצדדים בשאלה מי הפר את החוזה. בבקשת רשות ערעור ארוכה ומפורטת מעלה ב"כ המבקשים טענות שונות כנגד ההחלטה. בין השאר, טוען הוא, כי בית המשפט לא הפעיל את שיקול דעתו "בבקשה ובעובדות שהובאו בפניו בתצהירים, כפי שהיה עליו לעשות":

אני סבורה, כי בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו נכונה וכי אין מקום להתערב בהפעלת שיקול דעתו של בית המשפט.

מסירת החזקה היא חלק מאכיפת ההסכם וכאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים כאמור, אין מקום להתחיל באכיפת ההסכם על-ידי סעד זמני. אם העובדות כה פשוטות ובעיקרן מוסכמות, כפי שטוענים המבקשים, יהיה המשפט קצר והסעד הסופי בוא יבוא במהרה. בשלב זה, צריך הצו שניתן לספק את המבקשים. את הצו שניתן אפשר לרשום אצל רשם המקרקעין. אם היתה התקשרות או היו מגעים מצד המשיבה עם גורם שלישי בקשר לאותה דירה, יש להביא את דבר הצו לידיעתו.

הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך, ללא צו להוצאות.