רע"א 8226/98 נחום מרדכי נ. דבורה ארח

המשיבים הינם הבעלים של מגרש ברחוב השומרון 8 בתל-אביב. המבקש היה דייר מוגן בנכס, מכוח פסק דין שניתן על ידי בית הדין לשכירות ביום 13.12.92. המשיבים הגישו כנגד המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעת פינוי, בעילות של נטישה ואי תשלום דמי שכירות.

בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' אלמגור) קיבל את התביעה, והורה על פינוי המגרש. המבקש הוכר בפסק הדין של בית הדין לשכירות כדייר מוגן שהחליף במגרש את הדייר היוצא, שניהל בו עסק של גרוטאות ברזל. בית המשפט קבע על סמך הראיות שהוגשו לפניו כי המבקש מעולם לא ניהל במגרש עסק של ברזל או עסק כלשהו, וכי הוא אין לו כל כוונה לחזור אליו ולנהל בו עסק. בית המשפט דחה את טענת המבקש כי כדי לנהל עסק נזקק לחומה שבנה סביב המגרש, ושבגינה הוצא צו הריסה. על כן הגיע בית המשפט למסקנה כי בשנתיים שקדמו להגשת התביעה נטש המבקש את המגרש. לאור העובדה שהמבקש אף לא שילם למשיבים דמי שכירות והפגין חוסר ענין במגרש, סבר בית המשפט כי אין מקום להעניק לו סעד מן הצדק.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על פסק דין זה, וערעורו נדחה. בית המשפט קיבל את הצגת העובדות והמסקנות של בית המשפט קמא, ובחר שלא להתערב בהן.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו זה של בית המשפט המחוזי. עיקר טענותיו של המבקש הן טענות הנוגעות לקביעת העובדות ובהן הטענות כי שילם כסף רב עבור זכויותיו כדייר מוגן, כי ניסה לנהל עסק במושכר, כי שיפץ את המושכר, שכלל אותו כדי לנהל בו עסק, וכי התכוון לנהל בו עסק. כן טען כנגד התנהגות המשיבים, ועוד העלה טענות לענין עילת הנטישה לצורך פינויו של דייר מוגן.

עיינתי בטעמי הבקשה, ולא ראיתי להעתר לה. טענותיו העובדיות של המבקש לענין ניהול עסק במגרש, נבחנו ונדחו על ידי שתי ערכאות. הבקשה אינה מעלה טענה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור שני, על פי הכללים הנקוטים בידינו. (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123)

הבקשה נדחית.