פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
823/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. יוסף חלוואני
2. פורטונה חלוואני
נ ג ד
המשיב:
בנק הפועלים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 24.12.09 בתיק ע"א 3237/09 שניתנה על-ידי סגן הנשיא
זילברטל והשופטים כנפי-שטייניץ ויעקובי
בשם המבקשים:
עו"ד יוסף דוויק
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא זילברטל והשופטים כנפי-שטייניץ ויעקובי) מיום 24.12.09 בתיק ע"א 3237/09, לפיה נדחה ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט רון) מיום 5.3.09 בת"א 3865/05, ולפיכך חולטו כספיו שהופקדו אצל המשיבה.
רקע
ב.
כעולה מפסקי דינם של בית המשפט הקודמים, הפקידו המבקשים, תושבי מקסיקו, סך 262,500 דולר בסניף המשיב בניו-יורק. הכספים הופקדו כבטוחה להלוואות שהעמיד המשיב לרשות שתי חברות בהן השקיעו המבקשים. לאחר שנקלעו שתי חברות אלה לקשיים, חילט המשיב את כספי המבקשים, וכן את כספם של משקיעים אחרים אשר הפקידו בטוחות.
ההליכים הקודמים
ג.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בירושלים טענו המבקשים, כי הריבית הרבעונית היתה אמורה להיות מועברת לחשבונם, דבר שלא נעשה. שנית, נטען, כי מסמכי המשיבה הם חוזים אחידים ושיש בהם תניה מקפחת. כן נטען, כי הבנק ידע שהחברות אינן עומדות בפרעון ההלוואות כדבעי, ולא פעל כדי ליידע את המשקיעים. עוד נטען, כי המשיבים לא הבינו את משמעות מסמך ההתחייבות עליו הם חותמים. בית משפט השלום בירושלים פסק, כי סוגיית הריבית היא שולית וספק אם מגלמת היא עילה בפני עצמה. בית המשפט קבע, כי כתב השעבוד מורה במפורש שהפיקדון כולל גם את הריבית המצטברת. לעניין טענת התניה המקפחת קבע בית המשפט, כי זו נטענה כטענה כללית, וכי המבקשים לא הצביעו על כל סעיף שהוא מקפח. לשיטתם, לגבי חובת המשיב לפקח על התקדמות הפרוייקט, קבע בית המשפט, כי טענה זו נעדרת בסיס, וכי אין במסמך התחייבות מצד המשיב ללוות את הפרוייקט בדרך שתבטיח את השקעת המשקיעים. לגבי הטענות בדבר אי הבנת תוכן המסמך קבע בית המשפט, כי אין למבקשים להלין אלא על עצמם. נוכח הדברים נדחתה התביעה, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות משפט.
ד.
בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דינו נשוא הבקשה נדרש לעדותו של מר בן-דוד, מרכז קבוצת המשקיעים, בהם המבקשים, אשר העיד בבית משפט השלום כעד מטעמם. בעדותו טען כי הוא סבור, שהמשיב נהג כדין, וכי הוא עצמו לא הגיש כל תביעה נגדו. בית המשפט המחוזי קבע, כי בכך נשמט היסוד מתחת לטענתם של המבקשים. באשר לשאר טענות המבקשים קבע בית המשפט, כי אין בהן ממש, וכי ביחס למרביתן לא הובאה תשתית ראייתית הולמת. משכך, נדחה ערעורם והם חויבו בהוצאות.
הבקשה
ה.
מכאן הבקשה הנוכחית. המבקשים טענו, כי המשיבה לא התייצבה בבית המשפט בעצמה והסתפקה בהבאת עדים מטעמה בלבד. דבר זה, כך נטען, הביא לכך שלא כל המידע והראיות נמסרו לבית המשפט ומשכך המחלוקת והערעור נסובים סביב הפרשנות והמסקנות מהעובדות שאינן ידועות, לכאורה. נטען כי לדבר השלכה ציבורית רחבה בשל חשיבותה של חובת הנאמנות הבנקאית כלפי כלל הציבור. נטען, כי המשיבה נמענה, בכוונה תחילה, מהופעה בפני בית המשפט כדי להמנע מלהטיל עליה חובות כלפי המבקשים ולקוחות נוספים.
הכרעה
ו.
אחרי העיון אינו רואה מקום להיעתר לבקשה. כדי שתישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, יש צורך להצביע על בעיה משפטית או ציבורית החורגת מתחומה של מחלוקת הצדדים, המקרה שלפנינו אינו עונה על אמת מידה זו, חרף מאמצי המבקשים. בחנו את הטענה, כי יש לבחון את חובתו של בנק לבדוק כספים שהופקדו בידיו בעודו גם נושה באותם כספים, היא טענה מעניינת, אך לחובותיהם של הבנקים תשתית נורמטיבית רחבה, בחוק ובפסיקה, והבקשה לא נדרשה אליה ולהפרה נטענת במובן המשפטי. אין בעל דין – בכל הכבוד – יכול להסתפק באמירה כללית (פסקה 6 לבקשה) כי "מן הדין לבחון את העובדות לאור חוקי מדינת ישראל , ובין השאר: חוק הבנקאות; חוק הערבות; חוק החוזים האחידים, דבר שלא נעשה על-ידי הערכאות הקודמות ובמיוחד לא על ידי בית המשפט המחוזי". ואולם, המבקשים, בכל הכבוד, הותירו בקשתם בגדרי המחלוקות העובדתיות, ולא פרסו יריעה משפטית המתאימה לגלגול שלישי. אין לעניין זה די במניית מספר חוקים. לגופם של דברים, עסקינן בניסיון להערכה מחדש של עובדות שנקבעו בבית משפט השלום.
ז.
אוסיף, כי הלכה מושרשת בדיני הבנקאות בישראל היא, שהבנק חב חובת נאמנות ללקוחו. חוסר השויון בכוח, הקיים ביחסים בין בנק ללקוח, מצמיח את חובת האמון הבנקאית הדורשת מהבנק לפעול ביושר, באמינות ובמקצועיות, תוך שאינו מנצל שלא כהלכה את כוחו ויתרונותיו. דברים אלה יש להטעים תדיר. עם זאת, גם לחובה זו גדרים וגבולות:
"מבחנה של חובת האמון הוא [...] מבחן אובייקטיבי של הפעלת כוחו של הבנק באופן סביר והוגן לטובת הגשמת תפקידיו. אולם, במקביל מעורבים בו גם יסודות קונקרטיים הנובעים מהנסיבות המיוחדות של המקרה העומד לדין. [...] בפרשת צבאח (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח פ"ד מח(2) 573) , מנה הנשיא שמגר מספר גורמים שבכוחם להשפיע על מידת חובת האמון והם: סוג הפעולה, סוג הלקוח, טיב הקשר שבין הלקוח לבין הבנק, מידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק. [...] מבחן עזר לקביעת מידת ההסתמכות של הלקוח היא סוג השירות או הפעולה". [רות פלאטו-שנער, דיני בנקאות חובת האמון הבנקאית , 99-97]
ויפים לעניין אף הדברים שאמרנו בפרשת שמחוני (ע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם)). מתפקידו של בית המשפט לבחון את הנסיבות הקונקרטיות, וכך עשו בתי המשפט הקודמים. איני רואה מקום להתערבות במסקנותיהם.
ח.
לא אוכל איפוא, להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ב' בניסן תש"ע (17.3.10).
ש ו פ ט