רע"א 8235/20 יוסף גנגינה נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט

ר' אמיר ) שניתן ביום 22.7.2020 בע"א 37225-11-19, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום פתח-תקוה (השופטת א' רוטקופף ) שניתן ביום 24.9.2019 בת"א 17680-08-17, ואשר בגדרו התקבלה תביעת המשיבה נגד המבקש בגין צריכת חשמל שלא כדין וללא תשלום.

הרקע לבקשה וההליכים הקודמים

2.

המשיבה, חברת החשמל לישראל בע"מ, הגישה נגד המבקש תביעה כספית על סך של 255,120 ₪ בגין צריכה בלתי חוקית של חשמל במתחם מקרקעין המצוי בשטח השיפוט של העיר פתח-תקוה ואשר היה מוחזק על ידי המבקש (להלן: המתחם ). ביום 10.6.2014 ביצעה משטרת ישראל פשיטה על המתחם וקראה לעובדי המשיבה לבדיקת חיבורי חשמל. מהבדיקה עלה כי המתחם, שמעולם לא היה לו חיבור חשמל חוקי לצריכת חשמל מהמשיבה, קיבל חשמל באמצעות כבל פיראטי אשר הזין שלושה מתחמי משנה המצויים במתחם. המבקש הגיש כתב הגנה, במסגרתו הכחיש צריכת חשמל פיראטית על ידיו או על ידי מי מטעמו; טען כי פרקליטות מחוז המרכז סגרה את תיק החקירה נגדו מפאת חוסר ראיות; וכן טען כי המשרדים המצויים במתחם אשר שייכים לו קיבלו אספקת חשמל באמצעות עסקים שכנים, להם חיבור חוקי למתקני המשיבה, כנגד תשלום תמורה. בית משפט השלום פתח-תקוה קיים שני קדמי משפט לפני ישיבת ההוכחות. בישיבה מיום 2.10.2018 ניתנו הוראות לעניין הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי בעלי הדין, ובעקבותיהן הגישה המשיבה שלושה תצהירים, ואילו המבקש הגיש שני תצהירים, שלו ושל עד נוסף. בישיבה מיום 19.2.2019 נקבע התיק לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה ליום 24.9.2019.

3.

בשעות הערב של יום 23.9.2019, יום לפני ישיבת ההוכחות, הגיש בא-כוח המבקש בקשה להתפטר מהייצוג. על אף שלא שוחרר בא-כוחו על ידי בית המשפט, הלה בחר שלא להתייצב לישיבת הוכחות. ביום 24.9.2019 התייצב המבקש בדיון, הודיע לבית המשפט כי הוא פיטר את בא-כוחו יום קודם לכן, טען כי בכוונתו לשכור עורך דין אחר וביקש לדחות את הדיון. בית משפט השלום פתח-תקוה (השופטת א' רוטקופף ) דחה את בקשת המבקש וקיים את הדיון במועדו. במהלך הדיון, נקראו לעדות המצהירים מטעם התביעה, אך המבקש נמנע מלחוקרם בחקירה נגדית בציינו לפרוטוקול כי הוא איננו עורך דין ואינו יודע מה לשאול. בהמשך, הוזמן המבקש לפתוח בפרשת ההגנה, אלא שאז התברר שהמצהיר הנוסף מטעם המבקש אף הוא לא התייצב לישיבה. המשיבה ביקשה לחקור את המבקש על תצהירו, אך הלה סירב להיחקר באומרו כי הוא לא מיוצג על ידי עורך דין שיגן עליו, לא יודע מה הוא אמור לשאול ולא יודע מה הוא אמור לענות. לאחר שניתנה למבקש שהות להתייעץ, הלה המשיך לעמוד על סירובו להיחקר. כפועל יוצא מכך, מחק בית המשפט את תצהירו. בהמשך ביקשה המשיבה כי יינתן פסק דין בהתאם לתביעה ולתצהירים שהוגשו. בסיום הדיון, נתן בית משפט השלום את פסק דינו בתובענה. בית המשפט התייחס לעניין הייצוג ולבחירתו של המבקש לפטר את בא-כוחו ערב הדיון, שהיה בגדר זלזול בבית המשפט ובזכויות הצד שכנגד. בית המשפט הבהיר כי נוכח התנהלותו החמורה של המבקש, לא היה מקום לדחות את הדיון ולהסתפק בפסיקת הוצאות לחובת המבקש. בסופו של יום, קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיבה במלואה וחייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 255,120 ₪, בתוספת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

5.

ביום 22.7.2020, בגדרו של ע"א 37225-11-19, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ר' אמיר ) את ערעורו של המבקש. בית משפט קמא הבהיר כי המבקש הוא שפיטר את עורך דינו בסמוך לישיבת ההוכחות, ועל כן, אין לו אלא להלין על עצמו ואין הוא יכול לטעון לעיוות דין ולפגיעה בזכות הייצוג ובזכות הגישה שלו לערכאות. בית משפט קמא הוסיף כי אמנם יש להניח כי עורך דין היה מיטיב לחקור את עדי המשיבה, אולם תצהירו של המבקש מעלה כי הוא היה מודע לעובדות, לרבות לכל אחת ואחת מטענות המשיבה בתצהיריה, ולכן היה בכוחו לקיים את החקירה בעצמו. כמו כן, ציין בית משפט קמא כי אין בנוכחות או בהיעדרות עורך דין כדי להצדיק את סירובו של בעל דין להיחקר על תצהירו-שלו, שכן כאשר מצהיר עומד לחקירה נגדית על תצהירו-שלו, הוא שנותן עדות ומתחייב לומר אמת, ולא עורך דינו. משכך, קבע בית משפט קמא, כי זכות הגישה של המבקש לערכאות לא נפגעה ולא נמנע ממנו קיום הליך ראוי והוגן. בית משפט קמא עמד על השיקולים אותם יש לשקול כאשר בעל דין מבקש לדחות דיון, ובהם שיקולי צדק בין הצדדים, השיקול הציבורי, והצורך למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט. בית משפט קמא קבע כי במקרה דנן, מלאכת האיזון בין מכלול השיקולים הרלבנטיים מביאה לידי מסקנה כי החלטתו של בית משפט השלום שלא לדחות את הדיון – בדין יסודה. בית משפט קמא הוסיף כי פסיקת הוצאות אמנם יכולה להוות כלי מידתי אשר יאזן בין כלל השיקולים דלעיל, אולם במקרה דנן, לנוכח התנהלותו הפסולה של המבקש, לא הייתה הצדקה להלך בדרך זו. בית משפט קמא דחה אפוא את ערעורו של המבקש, הותיר את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו וחייב את המבקש בתשלום הוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

6.

המבקש טוען כי בית משפט קמא שגה הן בזקפו לחובת המבקש את התנהלותו ואת פיטורי בא-כוחו, והן בעשיית האיזון הראוי בין זכותו של המבקש לייצוג משפטי ראוי לבין הבטחת יעילות דיונית וציפייתה של המשיבה למתן פסק דין בהקדם. המבקש טוען כי הותרת פסק דינו של בית משפט השלום על כנו תגרום לעיוות דין המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. נטען כי בית משפט קמא שגה בהעניקו משקל יתר לציפייתה של המשיבה לקבל פסק דין בהקדם, מבלי להעניק משקל הולם לזכויותיו של המבקש. המבקש טוען כי הותרת פסקי הדין קמא על כנם תהווה פגיעה אנושה בזכותו לקבלת ייצוג הולם ולקיום הליך הוגן.

7.

המבקש טוען כי יש לאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט ולממש את זכות הגישה שלו לערכאות ולייצוג משפטי. נטען כי המדיניות המשפטית הנוהגת נוטה להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות, וזאת לאור זכות הגישה לערכאות ועל מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט.

8.

המבקש מוסיף וטוען כי פיטורי בא-כוחו נעשו, בזמן שהם נעשו, בלית ברירה; ומשכך הוא, שגה בית משפט קמא בזקפו לחובת המבקש את אי-ההתייצבות של עורך דינו לדיון בטרם התקבלה בקשתו לשחררו מייצוג המבקש. כמו כן, טוען המבקש כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה היה בכוחו של המבקש לחקור את המצהירים מטעם המשיבה הינה שגויה, שכן אין לצפות מאדם מן היישוב, הנעדר השכלה משפטית, שיוכל לחקור עדים בחקירה נגדית ולענות לשאלות המופנות אליו בחקירתו מבלי שניתן לו ייצוג משפטי ומבלי אפשרות להתגונן.

דיון והכרעה

9.

התשתית העובדתית שעל בסיסה ניתנה הכרעה בטרוניית המבקש על שלא קיבל את יומו במשפט לובנה בפסקי הדין קמא, ובכגון דא אין מקום לערעור ב"גלגול שלישי". תשתית עובדתית זו מצביעה על התנהלות קלוקלת של בעל דין ושל מייצגו, כפי שנקבע על ידי הערכאות שנתנו פסקי דין אלה. כל בעל דין אכן זכאי לקבל את יומו בבית המשפט, אולם זכות זו אינה מאפשרת לו להתנהל בניגוד לכללי הדיון, לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט ולפגוע בזכויות הדיוניות של הצד שכנגד. מטעמים אלה, נחה דעתי, כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

10.

זאת ועוד: פסקי הדין קמא אינם מעוררים כל שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; ובקשת המבקש ממילא אינה מצביעה על שום שאלה עקרונית כאמור.

11.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.