רע"א 8239/99 מדינת ישראל נ. יעקב לוי

שלושת המשיבים עומדים לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 327/99) באשמה של הדחה בעדות כלפי עד במשפט על הריגה. בית המשפט (השופט ע' קמא) נתבקש לעצור אותם עד תום ההליכים. בהחלטה הציג בית המשפט המחוזי את הראיות נגד המשיבים בפירוט, אחת לאחת, וסיכם לאמור:

"אמת הדבר, שאם קיימות ראיות לכאורה לעניין עבירת האיומים, או ההדחה בעדות (לפי כתב האישום), הרי שקמה עילת מעצר כלפי המשיב 1 נוכח הרשעותיו הקודמות בעבירות של איומים והחזקת סכין. גם למשיב 2 הרשעות קודמות בגין החזקת סכין, אך עיקר הרשעותיו הקודמות הן, בעבירות של הגרלות והימורים אסורים. הרשעותיו הקודמות של המשיב 3 - בעבירות של החזקת סמים מסוכנים - הן לצריכה עצמית והן שלא לצריכה עצמית.

גם אופי העבירות על איומים או הדחה בעדות - מקים עילת מעצר

חלופת מעצר

אולם, נוכח הספקות שהעליתי בעניין הראיות לכאורה, ולענין המשיב 2 - גם נוכח התעודה הרפואית שעיינתי בה, נראה לי לקבוע לגבי שלושת המשיבים חלופת מעצר, כפי שאפרט להלן."

וזאת החלופה כפי שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי:

"(א) כל אחד מן המשיבים יפקיד סכום במזומן של 15,000 ש"ח להבטחת קיום תנאי השחרור האחרים, כפי שיפורטו להלן, ולהבטחת התייצבותם למשפטם;

(ב) המשיבים יהיו במעצר בית - עד להחלטה אחרת. המשיבים יהיו רשאים לצאת מביתם לצורך דיונים בבית-המשפט במשפטם;

(ג) המשיבים ימציאו ערבות צד ג', לגבי כל אחד מהם בסכום של 30,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור כאמור בהחלטה זו;

(ד) המשיבים או מי מהם לא ייצרו כל קשר טלפוני או אחר - ישירות או באמצעות אחר, עם המתלונן או עם כל אחד מן העדים ששמותיהם פורטו בכתב האישום שבת"פ 324/99 (מדינת ישראל נ' שמעון מלכה ומשה ברוכי)."

בית המשפט המחוזי עיכב את ביצוע ההחלטה כדי לאפשר הגשת ערר על ההחלטה לבית משפט זה. המדינה, אכן, הגישה ערר. בערר היא טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי עוצמת הראיות אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. היא מנתחת את הראיות, מציגה את המסוכנות של המשיבים, על רקע העבר הפלילי שלהם, ומבקשת שהם יעצרו עד תום ההליכים. לחלופין היא טוענת כי חלופת המעצר שנקבעה אין בה כדי להשיג את מטרת המעצר, "בין היתר היות והמשיבים לא הורחקו מירושלים וסביבתה והם הושמו במעצר בית בלא שנקבע עליהם פיקוח".

שקלתי את הראיות ואת הטענות של בעלי הדין. הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה אין הצדקה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. לעומת זאת, הגעתי גם למסקנה כי מעצר הבית שנקבע למשיבים, במסגרת חלופת המעצר, אינו מספיק כדי להשיג את מטרת המעצר. לכן אני מקבל את ערר המדינה באופן חלקי כדלקמן:

1.המשיב 1 (יקיר לוי): לא ישוחרר מן המעצר אלא למעצר בית במקום מרוחק מירושלים, בפיקוח ראוי, כפי שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

2.המשיב 3 (דורון דהן) לא ישוחרר מן המעצר אלא למעצר בית במקום מרוחק מירושלים, בפיקוח ראוי, כפי שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

3.לגבי המשיב 2 (שמעון מלכה) אני רואה מקום לשחרר אותו למעצר בית בבית הוריו בירושלים, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, מטעמים אלה:

א.החלק המיוחס לו בעבירה, על פי כתב האישום, נראה קטן בהשוואה לחלקם של יתר המשיבים;

ב.אין לו עבר פלילי, להוציא שתי הרשעות על ידי בית דין צבאי בגין העדר מן השירות;

ג.היו לו בעיות רפואיות, כפי שעולה מחוות הדעת שהוצגה בפני, ונראה כי יש צורך בטיפול מתמשך.

עם זאת, גם לגבי משיב 2 יש מקום להבטיח כי הוא יהיה נתון לפיקוח ראוי בעת המעצר.

יתר התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לשחרור המשיבים יעמדו בתוקפם.

המשיבים מוזהרים כי אם יפרו תנאי מתנאי השחרור הם יוחזרו מיד למעצר.

לסיכום, הערר מתקבל במובן זה שהמשיבים ישארו בינתיים במעצר, אך התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בירושלים, על מנת שבית המשפט ישנה את תנאי השחרור שלהם כאמור לעיל.