רע"א 8242/10 זובידאת נור עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ. הפניקס חברה לביטוח בע"

1.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין מגרסה שנשרפה בחודש אפריל 2008. המשיבה-הנתבעת (להלן: המשיבה ) טענה בכתב הגנתה, בין השאר, כי מדובר בנזק בזדון, שאינו מכוסה בפוליסת "אש". במסגרת ההליכים המקדמיים בתיק, תיקנו הצדדים את כתבי טענותיהם, ושוגרה על ידי המשיבה הודעת צד שלישי כנגד סוכן הביטוח שלה.

ביום 12.10.10 שיגרו המבקשות לתיק בית המשפט באמצעות תוכנת "נט המשפט" חוות דעת של מומחה הביטוח גדעון ארמן (להלן: חוות הדעת ). במהלך ישיבת קדם משפט שנערכה יומיים לאחר מכן, התנגדה המשיבה בעל-פה להגשת חוות דעת המומחה האמורה.

בית המשפט (כבוד השופטת ו' פלאוט ) קיבל את התנגדות המשיבה והורה על משיכת חוות הדעת. בהחלטה נקבע לעניין זה כי "מעבר לכך שלא ניתנה רשות להגשת חוות הדעת, הרי שמדובר בעניין פרשני בשאלה – האם הפוליסה כוללת כיסוי למקרה של הצתה בזדון, זוהי שאלה משפטית המצויה בסמכותו של בית המשפט ואין צורך להגיש חוות דעת בשאלה זו". מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

2.

המבקשות טוענות כי במסגרת הגשת ראיותיהן הנוספות, בחודש יוני 2010, הן הבהירו כי הן שוקלות הגשת חוות דעת של מומחה ביטוח נוסף, מעבר לחוות הדעת שכבר הוגשה מטעמן בתיק. הן חזרו והבהירו כאמור גם בישיבת קדם המשפט שנתקיימה באותו חודש (ב-27.6.10). המשיבה, כך לטענת המבקשות, לא חלקה על הצהרות אלה ולא הביעה התנגדות לעניין הגשת חוות הדעת המשלימה, ולכל הצדדים היה ברור כי תוגשנה ראיות משלימות מטעם הצדדים כולם (המשיבה מצידה טוענת בהקשר זה כי הביעה לכל אורך הדרך את התנגדותה להגשת חוות דעת נוספת). לגופו של עניין טוענות המבקשות, בין השאר, כי מחלוקת ביטוחית איננה מחלוקת פרשנית משפטית גרידא, אלא מחלוקת בתחום מקצועי, שראוי שבית המשפט יקבל כלים מקצועיים כדי להכריע בה. עוד טוענות המבקשות כי חוות הדעת הוגשה בעיתוי ראוי – בשלב קדם המשפט ועוד בטרם הוגשו ראיות נוספות ו/או משלימות מטעם המשיבה ומטעם הצדדים השלישיים. המשיבים 2-3 (הם הצדדים השלישיים) סומכים ידיהם על הבקשה מן הנימוקים שפורטו בה.

המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה. היא טוענת, בין השאר, כי המצהירים מטעם המבקשות התייחסו בתצהיריהם באריכות לשאלת פרשנות הפוליסה ולכיסוי הביטוחי עליהם נסבה חוות הדעת הנדונה; כי חוות הדעת הנדונה הוגשה לתיק בית המשפט תוך ניסיון לבצע "מחטף דיוני"; וכי אין כל צורך בהגשת חוות דעת מומחה העוסקת כל כולה בפרשנות פוליסה, מלאכה השומה לבית המשפט.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות – ולו מן הטעם שחוות הדעת הנדונה הוגשה לתיק בית המשפט בלא שנתבקשה רשות להגישה. המבקשות טוענות לעניין זה כי הצהירו בשלבים מוקדמים של הדיון כי "הן שוקלות הגשת חוות דעת מומחה ביטוח נוספת"; ואולם, בהצהרה כזו אין די. בית המשפט הוא החולש על ניהול המשפט. גם אם ניתן "באופן טכני" להגיש חוות דעת לתיק בית המשפט באמצעות תוכנת "נט המשפט", הרי שאין בקיומה של אפשרות טכנית כזו, כדי להכשיר מבחינה מהותית הוספת מסמכים לתיק, בלא שניתן לכך אישור של השופט הדן בתיק. לעניין זה, אין נפקא מינה מה היתה עמדתה של המשיבה ביחס לאותה הצהרת כוונות של המבקשות – אם הביעה היא את התנגדותה באופן מפורש להגשת חוות דעת נוספת (כטענת המשיבה), שמא לא הביעה כל התנגדות לכך (כטענת המבקשות). כאמור, ההכרעה בשאלה אם ניתן להגיש חוות דעת מומחה נוספת אם לאו, מסורה באופן בלעדי לשופט המנהל את ההליך, והיא חלק משיקול הדעת הרחב הנתון לו. ממילא, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות ממין זה.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשות ישאו בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח.