רע"א 825/06 מלון שלום (אילת) בע"מ נ. עמותת מרכז שלום אילת

1.בין בעלות הדין התנהלה תביעה בפני המפקחת על רישום המקרקעין באילת (הגב' אילנה יעקב, להלן: "המפקחת") שעניינה תביעת המשיבה, עמותת מרכז שלום אילת, מהמבקשת, מלון שלום (אילת) בע"מ, לשלם לה הוצאות אחזקת הרכוש המשותף במרכז מסחרי באילת, המכונה "מרכז שלום" (להלן: "המרכז"). המפקחת ביקרה במקום וקבעה כי חנויות המבקשת הן חלק מהמרכז (הישן) ולא חלק מהמלון הנמצא במרכז החדש, וכי על המבקשת לשלם למשיבה הוצאות השתתפות בדמי אחזקת הרכוש המשותף ופסקה בפסק דין משלים את שווי הסכומים שעליה לשלם. על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ובו השיגה על עצם חיובה בתשלום והמשיבה הגישה ערעור שכנגד בנוגע לשיעור החיוב.

2.בית המשפט (כב' השופט נ' הנדל) קבע כי טענות המבקשת לגבי החנויות ושייכותן למרכז נוגעות לממצאים עובדתיים מובהקים שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. בית המשפט התיר הגשתה של ראיה חדשה בערעור, מכתב שנערך על ידי המשיבה ובו כתבה כי הותקנו בכל החנויות במרכז קווים של חברת בזק וקווי לווין או כבלים, אך קבע שאין במכתב כדי לשנות את התוצאה אליה הגיעה המפקחת שכן על פי מבחן הניהול שיושם על ידי המפקחת, רשימת הממצאים בשטח לקיומו של רכוש משותף "מהותית ויורדת לשורשו של עניין". בית המשפט דחה גם את הערעור שכנגד בנוגע לשיעור החיוב, ואולם החליט לתקן את שיעור התשלום בגין חנות 219 לאור שגגה בחישובו.

3.על פסק הדין הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי ובה חוזרת היא על טענותיה כפי שהעלתה בערעור בבית המשפט המחוזי. לטענתה, מיקום החנויות אינו במרכז הישן והראיה החדשה שצירפה בערעור מוכיחה זאת, שכן בניגוד לאמור במכתב, בחנויותיה כלל לא הותקנו קווי תקשורת כאמור. לטענתה, המשיבה כלל לא הביאה ראיות לסתור את המכתב והשערות בית המשפט בעניין זה בטעות יסודן. המבקשת מבקשת גם לצרף ראיות נוספות להליך: תצהיר ושתי תמונות המעידים על שיפוץ נרחב ומהותי שנערך בכל שטח המרכז, למעט בשטח הפרוזדור בו ממוקמות חנויות המבקשת.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה וכן בראיות הנוספות שצירופן התבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, המפקחת דנה בטענה כי החנויות אינן חלק מהמרכז והגיעה למסקנה, אחרי ביקור במקום, כי החנויות הן חלק מהמרכז הישן ולא חלק מהמלון הנמצא במרכז החדש. עוד קבעה כי אין גישה ישירה לחנויות אלו מהמלון, אלא דרך מעבר, דמוי מסדרון, המהווה חלק מהמרכז וכי קיים רכוש משותף המשמש את החנויות שיש צורך בתחזוקתו ובניהולו. כלל הוא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם נפל פגם היורד לשרשו של עניין בקביעתם, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם. בדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום להתערב בממצאים אלה שקבעה המפקחת על יסוד התרשמותה הבלתי אמצעית מהמקום, ואף אין בתוכן המכתב שצורף כראיה בערעור או בראיות החדשות שהתבקש צירופן כעת כדי לשנות מקביעת המפקחת. גם בראיות החדשות שצירופן התבקש אין כדי להועיל למבקשת: סביר בעיני כי ההבדל בטיפול בחנויות המבקשת, לרבות אי התקנת קווי התקשורת בחנויות ושיפוץ המרכז, למעט המסדרון בו נמצאות חנויות המבקשת, אינו מצביע על כך שהחנויות אינן שייכות למרכז, אלא נובע מהסכסוך בין בעלות הדין בגין אי תשלום דמי הניהול והשתתפות באחזקת המרכז. מן הראוי לסיים את הסכסוך המתמשך. לפיכך לא מצאתי כי המבקשת הצביעה על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים באופן המצדיק מתן רשות לערער בגלגול נוסף (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128), ולכן הבקשה נדחית.