רע"א 8263/17 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט הבכיר ש' אטרש וכב' השופטים י' אברהם וע' טאהא) , בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (כב' השופטת ר' איזנברג ) ונקבע כי המערערת אחראית לנזקי המשיבים.

1.

המשיבה 3, אמוֹ של המשיב 1, התאשפזה בבית החולים זיו בצפת ביום 16.6.1995 בשבוע ה-40 להריונה עקב ירידת מי שפיר וצירי לידה. במהלך הלידה התעורר קושי לחלץ את העובר, ובהמשך נוצר מצב של "פרע כתפיים", בו ראש העובר נמצא בחוץ בשעה שכתפיו נותרות "תקועות" באגן. הצוות הרפואי ביצע פעולות מסוימות שמקובל לעשותן במצבים מעין אלו לצורך חילוץ העובר, והעובר שחולץ נמסר לרופא הילדים שהוזעק לחדר הלידה. בדיקת היילוד העלתה כי הוא סובל משיתוק ביד ימין המכונה שיתוק על שם ERB .

2.

בעקבות כך הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום, בה נטען כי חילוצו הרשלני של המשיב 3 הוא שגרם לנזק שנגרם ליילוד. בית משפט השלום דחה את התביעה. נקבע כי לא ניתן היה לצפות מצב של פרע כתפיים קודם להתרחשותו; כי לא הוכח שהצוות הרפואי נהג בחוסר מיומנות או בחריגה מסטנדרט רפואי מקובל; כי פעולת השולפן בו נעשה שימוש לא היתה לקויה; וכי החילוץ לא נעשה תוך ביצוע הפעלת כוח בלתי סביר. בהקשר זה בית המשפט ביכר את חוות דעת המומחה מטעם המבקשת על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, וקבע כי לא מצא אסמכתא לכך שיש חשיבות לסדר ביצוע הפעולות הננקטות במצב של פרע כתפיים, וכי אין לקבוע כי בכל מקרה יש להרחיב את האפיזיוטומיה (חיתוך להרחבת פתח הנרתיק, שהוא אחת הפעולות שמומלץ לבצען במצבים המתוארים). תביעת המשיבים נדחתה אפוא.

3.

המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם. נקבע כי במקרה דנן לא בוצעו שתיים מהפעולות הנדרשות במצב של פרע כתפיים (אפיזיוטומיה רחבה ככל האפשר, והפעלת לחץ מעל עצם הבושת באמצעות רופא נוסף); כי אי ביצוע פעולות אלה מהווה חריגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת והנוהגת; וכי התרשלות זו היא שגרמה לנזק למשיב 3. אי לכך, נקבע כי המבקשת אחראית לנזקי המשיבים, והדיון הוחזר לבית משפט השלום לצורך דיון בשאלת הנזק. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשת טענה, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי קבע נורמת התנהגות רפואית חדשה ומחייבת, הן לעניין סוג הפעולות שיש לבצע במצב של פרע כתפיים הן לעניין סדר ביצוען . זאת, לטענת המבקשת, בניגוד לעמדתו של האיגוד המקצועי עליו נסמך המומחה מטעם המשיבים, שהותיר לרופא מרווח של שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. המבקשת טוענת כי קביעה זו היא בעלת השלכות רוחב המשפיעות על פעולתם היומיומית של רופאים בחדר הלידה ועל בתי המשפט הפוסקים בסוגיות אלו. עוד נטען כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע לקיומו של קשר סיבתי מהווה הרחבה של יריעת המחלוקת והצגת "חזית חדשה", לפיה אי ביצוע הפעולות שהוזכרו היא שגרמה לנזקי המשיב 3.

5.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

לא אכחד כי יש טעם של ממש בטרונייתה של המבקשת. האופן העקרוני-כביכול בו ניסח בית המשפט המחוזי את פסק דינו, מְשווה לו נופך של קביעת נורמה רפואית, ומכאן החשש המוצדק שהעלתה המבקשת, שמא ייתפסו הדברים כנורמת התנהגות רפואית המחייבת את ציבור הרופאים לנהוג על פי סדר פעולות מסוים שאין בלתו, בכל מצב של "פרע כתפיים". ברם, חזקה על בית המשפט המחוזי כי כיוון את דבריו לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, מבלי שהתיימר לקבוע מסמרות בנוגע לפרקטיקה הרפואית המקובלת בכל מקרה ומקרה. הנה כי כן, יש לקרוא את דבריו של בית המשפט המחוזי באופן צר, במובן זה שבמקרה דנן

לא בוצעו פעולות מסוימות שבית המשפט המחוזי סבר כי ביצוען נדרש; וכי אי ביצוע פעולות אלה, בנסיבות המקרה דנן , מהווה על פי קביעת בית המשפט המחוזי התרשלות. אין להסיק אפוא מפסק דינו של בית המשפט המחוזי קיומה של הלכה כללית בנוגע לפרקטיקה הרפואית המקובלת והרצויה במצבים של פרע כתפיים, ומובן כי הרופאים ימשיכו לנהוג על פי שיקול דעתם המקצועי במצבים כגון דא ובתי המשפט שידונו בתביעות מן הסוג הזה יבחנו את שאלת ההתרשלות בכל מקרה על פי נסיבותיו.

באשר לטענות המבקשת בנוגע להיקף התערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית משפט השלום ובנוגע לקביעתו בסוגיית הקשר סיבתי, הרי שמדובר בטענות שכל כולן תחומות לדל"ת אמותיו של המקרה דנן. אף אם טעה בית המשפט המחוזי במסקנותיו וביישום הדין לגבי היקף התערבות ערכאת ערעור בהערכת חוות דעת מומחים שנחקרו בערכאה הדיונית, הרי שאין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית אף ללא צורך בתגובה. אין צו להוצאות.