רע"א 8285/98 עדנה תישבי נ. נאדר דדבקש

המשיבים הגישו לבית משפט השלום ברחובות תובענה בסדר דין מקוצר לסילוק ידה של המבקשת מסככה הנמצאת בקומת קרקע של בנין ברחוב דיזנגוף בתל-אביב. בית המשפט דחה את בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקשת, והורה על סילוק ידה מהסככה. במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים, חתמו המבקשת והמשיבים על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לפי ההסכם, המבקשת ובעלה המנוח הם דיירים מוגנים במרתף שבבנין, ולמנוח ניתנה זכות שימוש בסככה. זכות זו ניתנה למנוח לבדו, ולא ניתנה להעברה. כן קבע ההסכם כי "זכות השימוש תפוג בכל מקרה אחרי איו"ש של תשבי." לרוע המזל הלך המנוח לעולמו בפיגוע חבלני בשנת 1994.

בית משפט השלום סירב להתיר למבקשת להתגונן בטענה כי כוונת הצדדים בביטוי "איו"ש" (אריכות ימים ושנים) המופיע בהסכם הפשרה, היתה אריכות ימים של המנוח עד לגיל שמונים. הוא קבע כי פירוש זה של המבקשת הוא פירוש סובייקטיבי שאין לו אחיזה בהסכם הפשרה עצמו. בית המשפט דחה טענה נוספת של המבקשת כי אחד המשיבים הבטיח לה בעל פה שתוכל להמשיך ולעבוד בסככה, מן הטעם שלא התבססה על ראיה בכתב.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. גם בית המשפט המחוזי סבר כי אין הגיון בטענתה לגבי משמעות המונח "איו"ש". מאידך, קבע בית המשפט כי אין צורך בראיה בכתב דווקא להוכחת טענת המבקשת שהובטח לה כי תוכל להמשיך ולעבוד בסככה, שכן המדובר בשינוי ההסכם לאחר שכבר נכרת. בהסתמך על תקנה 455 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, הורה בית המשפט על החזרת הדיון לבית משפט השלום כדי שיקבע ממצא ביחס לשאלה זו של העברת רשות השימוש בסככה למבקשת.

בבקשת רשות הערעור שלפני, חוזרת המבקשת על טענתה כי היה מקום לתת להתיר לה להתגונן בטענה בדבר כוונת הצדדים בהסכם הפשרה בביטוי "אריכות ימים ושנים".

דין הבקשה להדחות. טענה זו של המבקשת נדחתה על ידי שתי ערכאות, ואין בה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. בשאלת קיומה של הבטחה מאוחרת להסכם שניתנה למבקשת, תוכל להביא את ראיותיה בפני בית משפט השלום.

הבקשה נדחית.