רע"א 8289-23 רע"א 8289-23

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הנשיא ר' שפירא והשופטים ת' נאות פרי ו-א' נאמן) בע"א 64228-11-22 מיום 6.10.2023, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' דורון) בת"א 1824-01-22 מיום 18.10.2022, אשר מחק על הסף את תביעת המבקש משנקבע כי הפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתביעה.

1.הצדדים שניהם אזרחי ישראל, אשר בשל לימודיהם התגוררו מספר שנים במולדובה. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 6.5.2021 היו מעורבים הצדדים בתאונת דרכים שהתרחשה במולדובה, במהלכה הרכב שבו נהג המשיב סטה מהכביש והתנגש בעץ כתוצאה מנהיגה במהירות מופרזת (להלן: התאונה). בעקבות התאונה נקטה מולדובה בהליך פלילי כנגד המשיב, הוא הורשע ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים ושלילת רישיון נהיגה זמנית (להלן: ההליך הפלילי). יצוין כי במסגרת פסק הדין בהליך הפלילי תוארה עמדתו של המבקש לפיה "הוא לא רוצה להיות מוכר כניזוק או צד בהליך האזרחי ואין לו טענות בעלות אופי חומרי או מוסרי כלפי נהג הרכב...".

2.כתוצאה מהתאונה נגרמו למבקש, שישב לצדו של המשיב בעת שנהג ברכב, נזקי גוף ובכללם פגיעת ראש קשה. המבקש אושפז בבית חולים במולדובה למשך כשבועיים, ולאחר מכן הפסיק את לימודיו, חזר לישראל והמשיך בטיפול הרפואי. המל"ל קבע למערער נכות כללית זמנית בשיעור 100%, ואי כושר השתכרות בשיעור 100% עד ליום 31.12.2021.

3.ביום 2.1.2022 הגיש המבקש תביעה נזיקית לבית משפט השלום בנצרת, נגד המשיב, בגין הנזקים שנגרמו לו מהתאונה. תביעה זו הועברה בהסכמת הצדדים לבית משפט השלום בחיפה בשל טענה להיעדר סמכות מקומית. ביום 18.10.2022 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום המורה על מחיקת התביעה על הסף.

בית המשפט קבע כי הדין החל על התביעה הוא דין מקום ביצוע העוולה, ובענייננו – הדין המולדובי; כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה יש להחיל את הדין הישראלי, לפי מקום מושבם המשותף הנוכחי של הצדדים; וכי אין לקבל את טענתו לפיה יש לסטות מדין מקום ביצוע העוולה מטעמי צדק. בית המשפט הוסיף וקבע כי מרב הזיקות המשמעותיות והדומיננטיות מובילות למסקנה שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתביעה: התאונה התרחשה במולדובה, מרכז חייהם של הצדדים במועד התרחשות התאונה היה במולדובה, הדין המולדובי חל על המקרה, התקיים הליך פלילי במולדובה ושם נמצאות מרבית הראיות הדרושות לבחינת אחריות המשיב לתאונה. עוד נקבע כי גם לפי מבחן הציפיות הסבירות של הצדדים, הפורום הזר הוא הפורום הנאות לבירור התביעה, וכי שיקולים מערכתיים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולעלות ההתדיינות המשפטית מובילים גם הם למסקנה שיש לנהל את התביעה בפורום המולדובי. עוד נקבע כי יש לברר את נפקות הצהרת המבקש בהליך הפלילי לפי הדין המולדובי, וככל שימצא כי הצהרה זו מונעת ניהול הליך נזיקי נגד המשיב, המניעות תהיה קיימת גם אם ההליך ינוהל בפורום ישראלי כך שהדבר אינו משפיע על שאלת הפורום הנאות.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש וקבע כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום. בתמצית, בית המשפט דחה את טענת המבקש כי העברת הדיון לבית משפט השלום לפי סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מונעת העלאת טענות כנגד סמכות בינלאומית לנוכח הכלל של "לא יעבירנו עוד". לגופם של דברים, בית המשפט המחוזי קבע כי על פי ההלכה שנקבעה בדנ"א 4655/09 סקאלר נ' יובינר, פ"ד סה(1) 735 (2011) (להלן: פרשת יובינר), כאשר מדובר בתאונה שארעה במדינה זרה, יחול הדין של מקום ביצוע העוולה – גם במקרים בהם מדובר באזרחי ישראל שמקום מושבם המשותף הוא בישראל. עוד קבע בית המשפט כי לא מתקיימים החריגים להלכה זו, בין היתר בהתחשב בכך שעובדת מגוריהם של הצדדים בישראל היא אקראית לנסיבות העוולה; המשיב לא התגורר בארץ במועד הגשת התביעה וחזר ארצה רק לאחר מכן; והמבקש לא הראה שיש מניעה מהגשת תביעה במולדובה. באשר לפורום הנאות קבע בית המשפט כי מבחן מירב הזיקות מוביל למסקנה ברורה לפיה מולדובה היא המקום הטבעי לבירור התביעה.

5.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו טען המבקש כי יש לתת רשות ערעור ולדון בבקשה, מכיוון שפסק דינו של בית משפט קמא הוביל לעיוות דין וחוסר צדק, מאחר שהמבקש לא יוכל לעמוד על זכותו לקבל פיצויים בעקבות הנזק שנגרם לו. לטענת המבקש, כתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות בשיעור של 100%, בגינה נאלץ לעזוב את לימודי הרפואה, לחיות מקצבת נכות כללית מטעם המוסד לביטוח לאומי ולהיות מטופל במכון הלאומי לשיקום נוירופסיכולוגי.

עוד נטען, כי עניינו של המבקש מעורר שאלות בעלות חשיבות ציבורית המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה, ובין היתר: כי עם העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה ערכאה זו קנתה את הסמכות העניינית והמקומית להכריע בתביעה, ומשכך חרג בית המשפט מהוראות סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט בקביעתו כי הפורום המולדובי הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה; בית משפט קמא התעלם מנפקות הרשעתו של המשיב בהליך הפלילי, שכן כתוצאה מכך לא מוטלת על בית המשפט בהליך האזרחי המלאכה לברר את שאלת האחריות באופן המשפיע על זיקת ההליך לפורום בישראל; האינטרס הציבורי מטה את הכף לכך שבית המשפט בישראל מהווה את הפורום הנאות; שהות הצדדים במולדובה לא נשאה אופי של שהות קבע; ובית משפט קמא שגה בכך שלא החיל את החריג לכלל לפיו יש לקבוע כי הדין הישראלי חל מטעמי צדק.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

אקדים ואומר כי אין ממש בטענת המבקש לפיה חל בענייננו סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט הקובע כי "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". העברתו של הליך מבית משפט אחד למשנהו בעקבות טענות של סמכות מקומית או עניינית אינה חוסמת את בית המשפט מלבחון טענות הנוגעות לסמכות בין לאומית ולפורום הנאות בו יש לדון בתביעה. חוסר סמכות בין לאומית מוביל למחיקת התביעה, ולא להעברתה – ומשכך סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט אינו חל בענייננו (ראו החלטת כב' השופט ד' מינץ בבש"א (שלום י-ם) 8855/08 דן נ' הועד המקומי "שערי תקוה" (31.7.2008)). זאת ניתן ללמוד בבירור מסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט המתייחס באופן מפורש לסמכותו המקומית או העניינית של בית המשפט בלבד:" מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית [...] " (ראו החלטת כב' השופטת ד' כהן-לקח בת"א (מחוזי י-ם) 61579-08-16 אסמר נ' רשות המיסים, פסקה 12 (18.8.2020); החלטת כב' השופט עוני חבש בבש"א (מחוזי י-ם) 2457/05 צדוק נ' טאסלר, פסקה 7 (30.10.2005)). משכך, יש לערוך הבחנה בין סמכות עניינית ומקומית לבין טענות הנוגעות לפורום הנאות ברובד הבינלאומי בעת יישום הוראות הסעיף.

אשר ליתר הטענות שהעלה המבקש, חרף האופן שבו הוצגו, הן אינן מעלות סוגיות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים, או לחילופין דנות בסוגיות שהוכרעו בעבר. עוד לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין, על אף הנסיבות המצערות אותן מתאר המבקש בבקשתו.

הסוגיה העומדת בבסיסה של בקשה זו עוסקת בשאלת הדין החל והיא נדונה והוכרעה במספר פסקי דין של בית משפט זה. תחילה, נקבע הכלל לפיו הדין החל על העוולה הוא דין מיקום ביצועה (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פסקה 34, פ"ד נט(1) 345 (2004)). בהמשך הוכרע שאין להחיל את חריג "המקום המשותף" של הצדדים, וכפי שציין נכוחה בית משפט השלום, ענייננו אינו נופל אפילו לדעת המיעוט של השופטת חיות בפרשת יובינר, באשר שם היה מדובר בשני תיירים ישראלים שהזדמנו לניו-זילנד, בעוד שבמקרה דנן, ענייננו בשני צדדים שמרכז חייהם בשנים האחרונות היה במולדובה. מכאן, שדין מקום ביצוע העוולה הוא הדין החל. טענות המבקש לגבי הפורום הנאות לדון בתביעה מעלות טענות לגבי אופן יישום מבחן מרב הזיקות. משכך, טענותיו של המבקש אינן עקרוניות ועוסקות באופן יישום הדין על המקרה הספציפי, ואינן מצדיקות דיון ב"גלגול שלישי", ואף אין בהן ממש לגוף הדברים.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.