רע"א 829/19 עופר קובלנץ נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת נועה גרוסמן ) בתיק פש"ר 1742/08, מהמועדים הבאים: 20.12.2018, 13.1.2019, 17.1.2019, 22.1.2019, 29.1.2019.

רקע עובדתי בתמצית וטענות המערער

2.

המבקש, מר עופר קובלנץ (החייב בתיק פשיטת הרגל. להלן: " החייב" או " המבקש ") נמצא בהליכי פשיטת רגל מזה שנים (צו כינוס בעניינו ניתן ביום 8.3.2010; ביום 24.1.2013 מונה המשיב 2, עו"ד ארז חבר, כמנהל מיוחד לנכסיו. להלן: " הנאמן "). בקשת רשות הערעור שהגיש החייב, עניינה בהחלטת בית משפט קמא מיום 20.12.2018 (ובהחלטות שניתנו בעקבותיה), לאשר הסכם פשרה (להלן: " הסכם

הפשרה ") אשר נחתם בין הנאמן לבין יורשי אחיו של החייב (המנוח נתנאל קובלנץ, להלן: " נתנאל "), הם המשיבים 6-3 (להלן: " יורשי נתנאל ").

3.

כפי שעולה מהבקשה ומתגובות המשיבים , בין המבקש ליורשי נתנאל (ובראשם אשתו של נתנאל, הגברת זהבה קובלנץ, המשיבה 3) שורר סכסוך ארוך שנים, הנסוב, בין היתר, על שאלת הזכויות בעיזבון האם המנוחה צפירה קובלנץ (אמם של החייב ושל נתנאל, אשר הלכה לעולמה בשנת 2016. להלן: " המנוחה ") – ובכללו, דירה שבה מתגורר כיום החייב (להלן: " הדירה "). בתמצית ייאמר כי הסכסוך נובע, בין היתר, מכך שהמנוחה הותירה אחריה צוואה לפיה היא מורישה את מלוא רכושה לנתנאל, בעוד שהסכם שיפוי עליו חתמו החייב ונתנאל בשנת 2004 קובע כי חלוקת נכסי עזבון המנוחה תיעשה באופן שווה והוגן חרף האמור בצוואה. הסכם הפשרה נועד להכריע באופן סופי בסוגיית זכויות הצדדים בעיזבון, והוא קובע כי לצורך סילוק מלוא טענות הנאמן ו/או החייב ביחס לזכויות החייב בנכסי העיזבון, יהיה החייב, באמצעות הנאמן, זכאי ל-38% מנכסי עיזבון המנוחה, כאשר יורשי נתנאל יהיו זכאים ל-62% הנותרים. בית משפט קמא אישר את הסכם הפשרה, חרף התנגדותו של החייב, אשר עמד על קבלת מחצית מנכסי העיזבון. בהמשך לכך הורה בית המשפט על פינוי החייב מן הדירה (פסיקתא מיום 22.1.2019). בקשה לעיכוב ביצוע שהגיש החייב לבית משפט קמא, נדחתה בהחלטת בית משפט קמא מיום 29.1.2019.

4.

על רקע זה הוגשה הבקשה שלפניי, ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הפינוי (לגביה ניתן על ידי צו ארעי ביום 31.1.2019, אשר הורה על עיכוב ביצוע). בבקשת רשות הערעור מלין המבקש על גיסתו, הגברת זהבה קובלנץ, וטוען (באופן כוללני למדי) כי גנבה וזייפה מסמכים, שיקרה, רימתה וכיוצ"ב. משכך, הוא מבקש מבית משפט זה להתערב - לבחון את התיק ולהיווכח כי יש בו " המון שקרים ורמאויות ".

עמדות המשיבים

הנאמן

5.

הנאמן מציין כי במסגרת בקשת רשות הערעור לא הצביע החייב על נימוקים בגינם שגה כביכול בית משפט קמא עת אישר את הסכמות הצדדים; וכי טענותיו אודות התנהלותה של הגברת זהבה קובלנץ מתייחסות (למיטב הבנת הנאמן) לאירועים שהתרחשו לפני שנים, ועל כן אינן רלוונטיות במסגרת תיק פשיטת הרגל, וצריכות היו להתברר במועדם הרלוונטי לפני בית המשפט לענייני משפחה. הנאמן מציין כי ההסכמות בדבר אופן חלוקת נכסי העיזבון הושגו לאחר משא ומתן ממושך, במעורבותו של הכונס הרשמי, וכי " הסכם הפשרה משקף נכונה את מערכת הסיכונים והסיכויים הגלומים בתובענה ומטיב בצורה המקסימאלית ביותר עם החייב עצמו ועם נושיו, אשר עתידים להיפרע מלוא חובם ". עוד טען, כי " החייב הודיע שאינו מוכן לכל פשרה ביחס לחלוקת נכסי העיזבון, ומשכך אישור ההסכמות על ידי בית המשפט קמא, הינו חלף התנגדות החייב, ותוך שניתנה התייחסות לגופו של עניין בגין נימוקי התנגדותו ". עוד נטען, כי בקשת רשות הערעור (אשר הוגשה ביום 31.1.2019), לא הוגשה במועד, שכן ההחלטה המרכזית אליה היא מתייחסת ניתנה ביום 20.12.2018 (כאשר שאר ההחלטות המוזכרות בבקשת רשות הערעור ניתנו בהמשך להחלטה מרכזית זו ולצורך יישומה).

הכונס הרשמי

6.

הכונס הרשמי ביקש להצטרף לעמדת הנאמן ונימוקיו, ולהוסיף עליה. לשיטתו, לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא, אשר אישר את הסכם הפשרה לאחר שבחן את מכלול הראיות. הכונס מדגיש, כי משהוכרז החייב פושט רגל מוקנים נכסיו לנאמן, שלו סמכות רחבה לפעול בנכסים בשם החייב, לשם מילוי תפקידו. התערבות בהחלטות הנאמן וביקורת שיפוטית על החלטותיו, תיעשה, על פי ההלכה, רק במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה, תוך הותרת שיקול דעת רחב לנאמן. במקרה דנן סבור הכונס כי הנאמן פעל באופן תקין וסביר ובהתאם לסמכותו על פי דין, כאשר ניהל משא ומתן מול יורשי המנוחה לטובת החייב ונושיו – הסכם שאושר על ידי בית משפט קמא.

המשיבים 6-3

7.

המשיבים 6-3 לא צורפו כמשיבים על ידי המבקש, והתווספו כמשיבים, לבקשתם, בהחלטתי מיום 24.2.2019. לטענתם, מבחינה משפטית טהורה לחייב אין כל זכויות בעיזבון, אך בשים לב לשנים הרבות בהן הם מנהלים מולו הליכים, ורצונם להביא הליכים אלה לכדי סיום, היו נכונים להגיע להסכם, אשר משקף לדעתם תוצאה מיטבית עבור החייב. הבקשה דנן היא לשיטתם הליך סרק, שכל תכליתו לדחות את הקץ ולאפשר לחייב להמשיך ולהתגורר בדירה (עליה השתלט לאחר פטירת המנוחה), מבלי שהוא משלם דמי שימוש ליורשים. את טענות החייב בדבר התנהלותה כביכול של זהבה קובלנץ הם מכחישים מכל וכל, וטוענים כי המנוחה נישלה את החייב מעיזבונה בשל יחסו המחפיר של החייב כלפיה.

דיון והכרעה:

8.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. עיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 20.12.2018 (להלן: " הדיון "), ובהחלטות אשר ניתנו במהלך דיון זה ובתומו, מעלה כי טענות החייב נשמעו בפני בית משפט קמא, זכו להתייחסותו, ונדחו על ידו באופן מנומק. בקשת רשות הערעור אינה מבססת טעם להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא או בנימוקיה, והטענות הנטענות בה מתייחסות, ככל שניתן להבין, לאירועים שהתרחשו שנים לפני מתן ההחלטות מושא בקשת רשות הערעור. מטבע הדברים, טענות כלליות אודות שקרים וזיופים אינן יכולות להצדיק בחינה של מסכת אירועים הניצבת אך ברקע (הרחב) למתן ההחלטה, ואין בהן כדי להצדיק התערבות של ערכאה זו בהחלטת בית משפט קמא. מעבר לכך, ולגופו של עניין, יש לציין (כפי שציין בצדק בית משפט קמא בהחלטתו מיום 20.12.2018) כי עניינו של החייב יוצג במשא ומתן מול יורשי נתנאל על ידי הנאמן, אשר אף לו, כמו לחייב, אינטרס להשיא את זכויות המבקש בדירה. בקשת רשות הערעור אינה מתייחסת לסוגיה זו, ומהתשתית העובדתית והמשפטית שנפרסה בתגובות המשיבים, עולה, על פניו, כי התוצאה אליה הגיע הנאמן, בנסיבות הקיימות, היא משביעת רצון מבחינת ההגנה על זכויות החייב.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. הצו הארעי אשר ניתן על ידי ביום 31.1.2019 – בטל. לאור מצבו הכספי של המבקש איני עושה צו להוצאות.