רע"א 8304/08 עזבון המנוח מועדי סלמאן ואח' נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח ב

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד הנשיאה ב' גילאור והשופטים א' רזי וא' שיף) שבו התקבל בחלקו, ונדחה ברובו, ערעורם של המבקשים באשר לגובה הפיצוי שלו הם זכאים במסגרת תביעתם לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

2.

המבקשים הם עיזבון המנוח, אלמנתו ו-10 מילדיו. המנוח נהרג בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.11.1997. הוא הותיר אחריו אשה ו-12 ילדים. אלמנתו ירשה מחצית מן העיזבון ו-10 מילדיו ירשו את היתר, בחלקים שווים (שתיים מבנותיו הסתלקו מן העיזבון). שבעה מילדיו של המנוח היו תלויים בו ביום התאונה והיתר היו בגירים. המבקשים הגישו תביעה לפי חוק הפיצויים נגד המשיבה בבית משפט השלום בקריות. בית משפט השלום פסק לתלויים פיצויים בגין אובדן תמיכה ואובדן שירותי אב, ולעיזבון פסק פיצויים בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות, כאב וסבל והוצאות קבורה. עוד קבע בית משפט השלום כי תביעת התלויים ותביעת העיזבון (לאחר ניכוי מרכיב התמיכה ממנה) גם יחד נמוכות מסך כל התשלומים להם זכאים המבקשים מהמוסד לביטוח לאומי, כך שלאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי לא חייבות עוד המשיבות בכל פיצוי. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי קבע, בהסכמת המשיבות, כי יש להגדיל את הפיצוי בגין הנזק שאינו נזק ממון וכי כל יורש שאינו תלוי זכאי לחלקו בתביעת העיזבון, לאחר שנוכה ממנה מרכיב התמיכה בתביעת התלויים.

3.

המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה בזיהוי "תחום החפיפה" שבין תביעת התלויים לתביעת העיזבון, וניכה מתביעת העיזבון את מרכיב החיסכון. עוד טוענים המבקשים כי לפי פירושו הנכון של סעיף 132(5) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ) משולמת קצבת הביטוח הלאומי לאלמנה ולשלושה מתוך ילדיה בלבד. על כן שגה בית המשפט המחוזי, לטענתם, כאשר ניכה את תשלומי הביטוח הלאומי מתביעת התלויים בכללותה ולא הפריד בין תביעותיהם של התלויים השונים. המבקשים טוענים כי משלא הוכיחו המשיבות את גובה הקצבה שקיבל כל תלוי, לא היה מקום לנכות תשלומים אלו מתביעתו של אף תלוי. לחילופין הם טוענים כי היה מקום לנכות את תשלומי הביטוח הלאומי מתביעתם של האלמנה ושלושה מילדיה בלבד. המשיבות מצדן טוענות כי ניכוי תביעת התלויים בגין אובדן תמיכה, כפי שפסק בית המשפט המחוזי, תואם את ההלכות שנקבעו בבית משפט זה לאותו עניין. עוד הן טוענות כי בית המשפט המחוזי פירש נכונה את סעיף 132(5) לחוק הביטוח הלאומי. פירוש זה עולה, לטענתן, מלשון הסעיף ומהגיונו – שלפיו הקצבה משולמת למשק הבית כולו, וכל הילדים הגרים בבית נהנים ממנה.

דין הבקשה להידחות.

4.

בית המשפט המחוזי ניכה מתביעת העיזבון רק את מרכיב אובדן התמיכה שבתביעת התלויים. יתרת תביעת העיזבון לאחר הניכוי כוללת, אם כן, את חלקו של המנוח ביד החיסכון ואת ראשי הנזק של כאב וסבל ושל הוצאות קבורה. הוספת פיצוי בגובה יד החיסכון, כפי שמציעים המבקשים, תביא אפוא לכפל פיצוי.

בעניין ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי מקובלת עלי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לסעיף 132(5)(ג) לחוק הביטוח הלאומי. זו לשון הסעיף:

"המוסד ישלם קצבה בשיעורים שיחושבו באחוזים מקצבת הנכות המלאה כמפורט להלן:

(1)

לאלמנה שהיא בת 50 שנים ומעלה - 60%;

(5)

לאלמנה שעמה ילדים, ויהא גילה אשר יהא, כל זמן שהילדים עמה - קצבה לפי פסקה (1) ותוספת ילדים -

(א)

לילד אחד - 20%;

(ב)

לשני ילדים - 30%;

(ג)

לשלושה ילדים ויותר - 40%;"

האלמנה מקבלת תוספת קצבה עבור ילדיה, ובכך מתמצה זכותם של הילדים לקבל קצבה. הוראת הסעיף לא מפרידה בין זכות האלמנה לקצבה לבין זכותם של הילדים והקצבה ניתנת למשק הבית בכללותו. מלשון הסעיף ברור עוד כי התוספת המקסימלית, בגובה 40% מקצבת הנכות המלאה, ניתנת עבור שלושה ילדים ויותר , ולא, כפי שנטען על ידי המבקשים, עבור שלושה ילדים בלבד. המבקשים אינם מסבירים מדוע יש לקבל את אופן הפרשנות המוצע על ידם, על אף הקשיים האמורים בפרשנות זו. לפיכך, אין לקבל את טענת המבקשים לפיה נדרש חישוב נפרד, עבור כל תלוי, של גובה הקצבה וגובה אובדן התמיכה.

5.

יש לציין, כי אף שהמשיבים טוענים כנגד ניכוי תשלומי הביטוח הלאומי מתביעת התלויים בלבד, הרי שגם ניכויים מחלקם בעיזבון של היורשים שהם גם תלויים מעורר שאלות לא פשוטות. לאחר ניכוי הפיצוי בגין אובדן תמיכה מתביעת העיזבון נותרה, כאמור, יתרה המשקפת את חלקו של המנוח ביד החיסכון ואת הפיצוי בגין כאב וסבל ובגין הוצאות קבורה. רק שלושה מתוך היורשים – אלה שאינם תלויים – קיבלו את חלקם מתוך יתרת העיזבון. ניתן לכאורה לסבור, לאור פסק-דיננו בע"א 2739/06 דוביצקי נ' רזקאללה (טרם פורסם, 1.6.2008), כי תשלומי הביטוח הלאומי אינם מתייחסים לראשי הנזק הנותרים בתביעת העיזבון, לאחר שנוכה ממנה הפיצוי בגין אובדן תמיכה, ועל כן כי אין לנכותם מחלקם בעיזבון של יתר היורשים. טענה זו, כאמור, לא נטענה על ידי המבקשים ואין להכריע בה בענייננו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.