רע"א 8310/00 שלום שרבט נ. יאיר שרבט

המבקשים נתבעו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשלם למשיב פיצוי בסך 1,000,000 ש"ח. בכתב-הגנה שהגישו המבקשים נטען, כי בניגוד לטענות המשיב בכתב-התביעה, יפוי-כוח שמסר למבקשים למכירת מקרקעין בעפולה (להלן: המקרקעין) לא בוטל על-ידיו טרם מכירת המקרקעין, אלא המשיב הסכים לעסקת המכר, שאותה ביצעו המבקשים על יסוד יפוי-הכוח, ואף קיבל בתמורה סכום של 125,000 ש"ח.

כחמש שנים לאחר-מכן, ובעוד התביעה שהגיש המשיב מצויה בהליכי קדם-המשפט, הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בקשה לתיקון כתב-הגנתם. בכתב-ההגנה המתוקן שצורף לבקשה נטען, כי המשיב מעולם לא היה בעל זכויות במקרקעין שנמכרו, הגם שפורמאלית היה רשום כבעלים; כי יפוי-הכוח שמכוחו בוצעה עסקת המכר ניתן על רקע יחסי שותפות בין המבקש 1 ואֶחיו - בעלי-מניות במבקשת 2 - לבין אביו של המשיב; וכי על-כן המשיב לא היה זכאי כלל לבטל את יפוי-הכוח. עוד עתרו המבקשים לתיקון כתב-הגנתם על-ידי אזכור הסדר-פשרה, שנכרת לאחר שהוגש כתב-ההגנה המקורי, בין המבקש 1, אֶחיו, ואביו של המשיב, ואשר בו נקבע כי נכסים מסוימים יחולקו באופן שווה בין המתפשרים (להלן: הסדר-הפשרה). טענת המבקשים הייתה, כי המקרקעין מושא תביעת המשיב נכללים בנכסים שלגביהם הושג הסדר-הפשרה, וכי יש בכך כדי להוכיח את הנטען בכתב-ההגנה המתוקן.

בית-המשפט המחוזי (השופטת אסתר חיות) דחה את הבקשה לתיקון כתב-ההגנה. בהחלטתו קבע, כי אף שהתיקון נתבקש בשלב מקדמי של התביעה, הרי שהסדר-הפשרה כלל אינו נוגע לתביעה שבפניו. בית-המשפט המחוזי הסתמך בענין זה על פסק-דין שניתן בבית-המשפט המחוזי בנצרת, שבגדרו נדחתה תובענת המבקש 1 ואֶחיו כנגד אביו של המשיב להצהיר כי המקרקעין נכללים בנכסים שלגביהם הושג הסדר-הפשרה.

עוד קבע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כי התיקונים הנוספים בכתב-ההגנה שנתבקשו על-ידי המבקשים מהווים שינוי חזית לעומת כתב-ההגנה המקורי, וכי בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לא ניתן הסבר מדוע לא נכללו טענות אלו של המבקשים בכתב-ההגנה המקורי, הגם שהיו ידועות להם כבר אז.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בגדרי הבקשה חזרו וטענו המבקשים, כי התיקונים בכתב-ההגנה נדרשים לאור הסדר-הפשרה, שנכרת לאחר שהוגש כתב-ההגנה המקורי. המבקשים ציינו, כי בינתיים הוגש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת, שעדיין תלוי ועומד. עוד נטען, כי ראוי לאפשר את תיקון כתב-ההגנה ולו משום שבקשת התיקון הוגשה בשלב מקדמי של המשפט; ועל-מנת לאפשר את בירור המחלוקות האמיתיות בין הצדדים.

ביני לביני, נסתיים הליך שמיעת הראיות במשפט, ובית-המשפט המחוזי הורה לצדדים לסכם בכתב את טענותיהם. ואילו ערעורם של המבקשים לבית-משפט זה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת - נדחה.

יש לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור.

כאמור, מצב הדברים הוא, שהמשפט המתנהל בין המבקשים לבין המשיב מצוי בשלב מתקדם וקרוב לסיומו. בנסיבות אלו, וכאשר ממילא נדחה ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת - אין מקום עתה להתערבות בהחלטת בית-המשפט המחוזי שלא לאפשר את תיקון כתב-ההגנה. עם זאת, יש לאפשר למבקשים להעלות את טענותיהם בעניין זה בערעור - אם אומנם יוגש - על פסק-הדין שיינתן.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.