פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8314/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
המבקש:
עו"ד בן ציון שיפטן
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.7.02
בע"א 3228/02 שניתן על ידי כבוד השופט י' צבן
בשם המבקש: עו"ד דרור ברוטפלד
החלטה
1.הדין עם המבקש בטענתו כי החלטת רשמת בית משפט השלום מיום 19.3.02 לדחות את בקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקש היא "החלטה אחרת" ודין הערעור עליה היה להיות מוגש לפני בית משפט השלום ולהתברר לפניו; אך המבקש עצמו הגיש עליה "הודעת ערעור" לבית המשפט המחוזי וככל הנראה איש לא היפנה את תשומת לבו של השופט המלומד שאינו מוסמך לדון ב"ערעור". לא זו אף זאת: לו ניתנה ההחלטה על ידי שופט בית משפט השלום ולא על ידי הרשמת – היה הערעור לבית המשפט המחוזי טעון קבלת רשות. בין כך ובין כך נדחה "הערעור" בבית המשפט המחוזי ביום 9.7.02 ולפני בקשת רשות לערער בגלגול שלישי על מה שהוגדר כ"פסק דין".
2.בסעיף 60 לבקשה לרשות לערער כתב המבקש כי בינתיים ניתן בבית משפט השלום פסק דין הבולע את החלטת הרשמת, דבר שלא היה ידוע לו עת הגיש את ערעורו, ולפיכך, לפי טענתו, צריך היה "הערעור" להתברר בבית המשפט המחוזי לפני הרכב של שלושה ולא לפני דן יחיד. לפי בקשתי המציא לי פרקליט המבקש עותק מפסק הדין, שניתן בבית משפט השלום ביום 26.4.02.
3.אני מסכים לטענת המבקש שפסק הדין שניתן בבית משפט השלום "בלע" את החלטת הרשמת שלא היתה קיימת כבר עת נתן את פסק הדין; לפיכך לא היה לבית המשפט המחוזי במה לדון לא בהרכב של דן יחיד ולא בהרכב של שלושה; לענין זה אין נפקא-מינה אם המבקש ידע על פסק דינו של בית משפט השלום, אם לאו. דא עקא שבטלותו או ביטולו של "פסק הדין" שניתן בבית המשפט המחוזי לא יושיעו את המבקש, כיוון שהוא לא ערער על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 26.4.02 ערעור שבגדרו יכול היה לתקוף את החלטת הרשמת, דבר שככל הנראה הוא לא עשה,
בנסיבות אלה איני רואה טעם לתת למבקש רשות לערער ואני דוחה את הבקשה, ללא צורך לבקש עליה תשובה.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשס"ג
(3.12.2002).
המשנה
לנשיא