רע"א 8314/96 ע"וד אליקים הררי נ. יהודית לחמן

בקשות רשות הערעור דנן מכוונות בעיקרן כנגד החלטתה של כבוד השופטת סירוטה בה"פ 1348/96 מיום 23.10.96 (וכן כנגד החלטותיה מיום 3.11.96 ומיום 28.11.96, המשאירות בתוקף את ההחלטה הנ"ל), למנות רואה חשבון שיבצע בדיקה בחשבונות הבנק הרשומים על שם המבקשת מספר 2 ( להלן: חברת סאן ריי ). הנימוק המרכזי העומד ביסוד טענת המבקשים הוא, כי החלטתה של כבוד השופטת נעשתה על בסיס "חשדות וניחושים" (כלשונם) בלבד, בלא שנערך דיון בעניין ובלא שהובאה ראיה של ממש המצביעה על קשר בין הכספים שבחשבון A

של חברת סאן ריי לבין כספי בעלה המנוח של המשיבה. המבקשים טוענים, כי בדיקה כאמור בחשבון A של החברה תפגע בזכויותיהם של בעלי הכספים - לקוחותיו של עורך דין הררי (הוא המבקש מספר 1) - ובחובת הסודיות אותה חבר עורך דין הררי כלפיהם.

על פי החלטת כבוד הנשיא ברק מיום 3.9.97, עוכב המשך ההליכים בתיקים אלה עד למתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר לאחר החלטותיו נשוא בקשה זו שמע ראיות והוגשו בפניו סיכומים בכתב.

בא כוח המשיבה המציא לבית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.2.98. בהחלטה זו החליט בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"המשיב ימסור את כל המידע שבידיו, הנוגע לחשבון A הנ"ל, וזאת בתצהיר. כמו כן, הנני ממנה מכוח סמכותי על פי תקנה 123 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, רואה חשבון שהצדדים יבחרו בשירותיו ויודיעוני תוך 7 ימים מיום השימוע במי בחרו. אם לא יגיעו להסכמה אמנה רואה חשבון לפי ראות עיני (רואה החשבון שמונה בשעתו סרב לקבל את המינוי). רואה החשבון יבדוק את חשבון A ואת ההעברות לחשבון. כמו כן, הנני מורה למשיב שלא לעשות טרנזקציות או העברות כלשהן בחשבון A של חברת סנריי עד לגמר הדיון.

במאמר מוסגר ראוי להדגיש, כי בהחלטתי בעניין מינוי רואה חשבון מיום 19.12.96, בטרם שמיעת עדויות הצדדים, הגבלתי את רואה החשבון שלא יציין את שמות הלקוחות ולא יתייחס אליהם לאחר קבלת פרטים מעורך דין הררי (על החלטה זו תלויים ועומדים בקשות ערעור 8314/96 + 8741/96 בבית המשפט העליון).

כיום, לאחר שמיעת הראיות כאמור, ראיתי להרחיב את הצו ולחייב את עורך דין הררי ליתן תצהיר עם פירוט שמות הלקוחות, ובנוסף לאפשר בדיקת החשבון A על ידי רואה חשבון כאמור לעיל".

החלטה חדשה זו בדבר מינוי רואה חשבון, תוך מתן הוראות לגבי הפעולות המתבקשות ממנו באה, על פי תוכנה, במקום ההחלטות הקודמות בנושא זה. מכאן, שמתייתר הצורך להכריע בשתי בקשות אלה לרשות ערעור והן נדחות בזה מבלי לדון בהן לגופן.

בנסיבות המקרה, ישא כל צד בהוצאותיו בבקשות אלה.