רע"א 8323/05 אולמי אחוזת אסתר בע"מ נ. מנהל מקרקעי ישראל

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים י' טימור, נ' הנדל, ש' דברת) מיום 30.6.05, לפיו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון מיום 2.1.03 (כב' השופט מ' בר-עם).

2.המשיב, מנהל מקרקעין ישראל (להלן: המשיב), מנהל מקרקעין שבבעלות המדינה המצויים בסמוך לצומת הודיה שליד אשקלון. המבקשים, שהם ברי רשות במקרקעין, הקימו במקום מבנה המשמש כגן אירועים. אין חולקים, כי גן האירועים נבנה ללא היתר כדין. המשיב, אשר התנגד להקמת המבנים ולשימוש שנעשה בהן, פנה לבית משפט השלום, בתובענה לקבלת צו מניעה נגד שימוש חורג במקרקעין וצו הריסה להרוס את המבנים שהקימו המבקשים תוך שימוש חורג. בית משפט השלום קיבל את התובענה והורה על הריסת המבנים. על פסק דינו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר כאמור נדחה. מכאן הערעור שבפניי.

3.לטענת המבקשים, בקשתם מעלה שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית הנוגעות לגבולות הסמכות של בית משפט השלום. לדבריהם, כתב התובענה שהגיש המשיב תוקן על ידם באופן שהוספו מבנים אותם ביקש המשיב להרוס. אולם, משהוספו מבנים ששווים המצטבר חרג ממסגרת סמכותו של בית משפט השלום, לא היה לו לבית משפט השלום סמכות להמשיך בבירור התובענה. כן טוענים הם שגם על פי כתב התובענה המקורית לא היה רשאי בית משפט השלום לדון בעניין, שכן לא ננקב על ידי המשיב הערך הכספי של הסעדים המבוקשים על ידו.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק דינו של בית משפט המחוזי, כמו גם בפסק דינו של בית משפט השלום, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להדחות. עיון בפסק הדין של בית משפט השלום מגלה כי טענתם של המבקשים בדבר העדר הסמכות נדחתה מפני שלפי קביעת בית משפט, הסעד העיקרי בתובענה היה צו המניעה. משכך, יישם בית המשפט את ההלכה שהטפל הולך אחר העיקר (ראו: ע"א 145/58 קלקודה נ' "אגד" , פ"ד יג(1) 260). הלכה זו הינה הלכה יציבה במשפטנו. לא מתעוררת אפוא בבקשת המבקשים שאלה משפטית שטרם הוכרעה, ואין אפוא מקום למתן רשות לערעור שני (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). משהגעתי למסקנה שאין מקום לאפשר ערעור שני, מתייתר גם הצורך לדון בבקשתם של המבקשים לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום עד להכרעה בערעור.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.