רע"א 8326/13 מיכאל ורטנסקי נ. לשכת עורכי הדין לישראל

1.

המבקש הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה כתב תביעה נגד המשיבה על סך של 29,450 ש"ח. המבקש טען כי נציגה של המשיבה הציגה בפניו מצג שלפיו היא מנהלת את מחוז הדרום של המשיבה, והתחייבה בפניו להציג ספר שכתב בתצוגה; וכן הביעה את רצונה לרכוש את הספר ולארגן מפגש בינו לבין עורכי דין במחוז. על סמך מצג זה, הותיר המבקש אצל המשיבה עותק מספרו. לטענתו, לימים התברר כי המשיבה חזרה בה מהתחייבויות האמורות כלפיו באופן שגרם לו נזקים ואף הציבה את הספר בלשכה תוך שמבקרים חשופים אליו, זאת על אף שהספר לא נרכש ממנו. לטענתו, המשיבה כשלה במעשה ובמחדל בפיקוח על המתרחש בה.

2.

בית משפט לתביעות קטנות (כב' השופטת ל' רייך ) דחה את התביעה בקובעו כי המבקש לא הוכיח את טענותיו. לאחר ששמע את עדותו של המבקש ואת עדותה של נציגת המשיבה שעמה בא בדברים, ראה בית המשפט ליתן אמון באחרונה ודחה את גרסתו של הראשון. נקבע כי המבקש לא הוכיח שהספר הועמד לעיונם של המבקרים בבניין הלשכה וכי הנזקים הנטענים לא הוכחו. בהתחשב בסכום הנתבע ובעובדה ששווי הספר הוא 300 ש"ח, חייב בית המשפט את המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) החליט לדחותה. נקבע כי לא הונחה עילה להתערב בפסק הדין המנומק של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר נסמך, רובו ככולו, על התרשמות בלתי אמצעית מן העדים, נושא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בו.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לטענות שונות שהעלה ובהן שבית המשפט לתביעות קטנות לא התייחס לתלונה שהגיש למשטרה בגין עדות שקר של נציגת המשיבה. כמו כן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא היה בקיא בעובדות המקרה, והדבר ניכר מהחלטות ביניים שונות שניתנו בתיק.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה; וכן בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות (באמצעות מערכת "נט המשפט", שכן פסק הדין לא צורף לבקשה לרשות ערעור), באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). כשמדובר בתביעה קטנה, שמעצם טבעה אמורה להיות הליך זול, מהיר ויעיל, אמת המידה למתן רשות ערעור מחמירה אף יותר (ראו, לאחרונה, רע"א 6480/13 דיאס נ' חברת בזק לתקשורת בע"מ , פסקה 9 (1.12.2013)). אין הבקשה שלפניי באה בגדר אמות מידה אלו. היה למבקש יומו הדיוני בבית המשפט לתביעות קטנות ויומו הערעורי בבית המשפט המחוזי. הערכאה הדיונית קבעה כי המבקש לא הוכיח את תביעתו לאחר שהעדיפה את גרסת המשיבה. בקביעות כגון דא אין ערכאת הערעור נוטה להתערב, קל וחומר כשמדובר בערעור שני. על כן לא שוכנעתי כי טענותיו של המבקש מצדיקות דיון ערעורי נוסף בבית משפט זה.

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. אין צו להוצאות.