רע"א 8334/18 נחום לוי נ. יונה ביטון

1.

המשיבה הגישה תביעה לפינויו של המבקש מדירה בבעלותה המושכרת לו על פי הסכם שכירות. בפסק דין מיום 29.3.2018 דחה בית משפט השלום בירושלים (השופט א' סלע ) את התביעה, לאור מסקנתו כי בניגוד לטענת המשיבה, לא ניתן לקבוע כי המבקש הפר את הסכם השכירות בכך שנמנע מתשלום דמי השכירות.

2.

המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר התקבל בפסק דין מיום 31.10.2018. בית המשפט המחוזי (השופטת ת' בר-אשר ) קבע כי בגרסתו של המערער נמצאו סתירות מהותיות בכל הנוגע לנושא תשלום דמי השכירות, "בעוד שעד היום, כך ניתן היה להתרשם, טרם סולק החוב, שסכומו לא נקבע בפסק דינו של בית משפט קמא". לאור זאת, הורה בית המשפט המחוזי על ביטולו של פסק הדין ועל החזרת התיק לבית משפט השלום לצורך דיון מסודר בטענות הצדדים ומתן פסק דין מתוקן בהתאם להערותיו.

3.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי, במסגרתה טוען המערער כי לא הייתה כל הצדקה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום, אשר ניתן "דבר דבור על אופניו" על יסוד העדויות שנשמעו וממצאי המהימנות שנקבעו. בהמשך לכך, נטען כי חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו בקביעותיו, הן באשר לקיומו של חוב שיש לאמוד את סכומו בניגוד לקביעת הערכאה המבררת, והן באשר לסמכותו של בית המשפט במסגרת תביעת פינוי בסדר דין מהיר לקבוע זכות כספית נטענת אשר לא שולמה עבורה אגרה והיא איננה חלק מההליך.

4.

לאחר עיון, דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה כללית החורגת מנסיבותיו הפרטניות של התיק, ובנסיבות העניין, כאשר התיק הוחזר להמשך בירור בערכאה הדיונית וטרם ניתנה בו הכרעה סופית, וכאשר המערער ובני משפחתו ממשיכים להתגורר בדירה, לא מצאתי כי הבקשה מגלה עילה המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה.

5.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לצדה. משלא התבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.