רע"א 8335/12 פלוני נ. משרד הבטחון - קצין התגמולים

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיאה א' ש' שילה , כב' השופטת מ' נד"ב וכב' השופט י' שפסר ) שניתן בע"ו 48687-03-12 ובגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט-1959 אשר קבעה כי מחלתו של המבקש לא נגרמה עקב שירותו הצבאי אלא רק הוחמרה בשיעור של 25%.

2.

המבקש התגייס לשירות סדיר בצה"ל בחודש מרץ 2004 ובמסגרת שירותו נפגע בתאונת צניחה ביום 14.9.2005. התאונה התרחשה בעת נחיתה שהתבצעה במהירות גבוהה מדי והסתיימה בחבטה. מעוצמת החבטה טולטל כל גופו של המבקש והוא נפגע בגבו. בסמוך לאחר שחרורו מבית החולים החל המבקש אף לסבול מהתקפים חריפים של כאבי ראש בצד שמאל המלווים בדמעות, גודש, אודם של עין שמאל ונזלת מנחיר שמאל. בבדיקה נמצא כי הוא סובל מכאב ראש מקבצי ( Cluster Headache ) (להלן: המחלה ) ועל רקע זה השתחרר משירותו הצבאי ביום 26.10.2005.

קצין התגמולים במשרד הביטחון-אגף השיקום הכיר בפגיעה האורטופדית בגבו של המבקש אולם דחה את תביעתו להכרה בקיומו של קשר סיבתי בין מחלתו ובין תאונת הצניחה. המבקש ערער על החלטה זו לועדת הערעורים בבית משפט השלום בראשון לציון וזו קבעה כי מחלתו של המבקש לא נגרמה עקב תנאי שירותו אך הוחמרה עקב התאונה בשיעור של 25%.

על פסק דין זה הוגש ערעור וערעור שכנגד לבית המשפט המחוזי מרכז. המבקש טען בערעורו כי מחלתו פרצה בעקבות התאונה וכי לפניה היה בריא לכל דבר ועניין. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו וקבע כי "אף על יסוד המסמכים שעליהם סמך המומחה מטעם המערער את חוות דעתו, אין לקבל את הטענה כי המחלה פרצה עקב התאונה וברור שהמערער סבל ממנה זמן רב קודם לתאונה וקודם לגיוסו". לנוכח זאת, הגיע בית המשפט המחוזי לקביעה כי "בצדק הגיעה הוועדה למסקנה שאליה הגיעה, נוכח העבר המשמעותי שהוצג לפניה. וכי בדין העדיפה לאמץ את האמור בחוות דעתו של פרופ' שדה [ המומחה מטעם המשיב ] המתיישבת, כך על פי העובדות, עם מצבו של המערער". בית המשפט קמא דחה אם כן את ערעור המבקש תוך שהוא מחייבו בהוצאות המשיב בסך 7,500 ₪. בעקבות דחיית ערעור המבקש חזרה בה המדינה מערעורה בו השיגה על קביעת ההחמרה. על פסק דין זה הבקשה שלפניי.

3.

לטענת המבקש, עובר לתאונה אמנם היה בעל "נטייה לנכות" אשר באה לידי ביטוי בכך שסבל מכאבי ראש בעבר אולם אלה לא הפריעו לו לתפקוד רגיל ושוטף והתאונה היא שהוציאה את הנכות מן הכוח אל הפועל. לביסוס הקשר הסיבתי העובדתי נסמך המבקש על חוות הדעת של המומחה מטעמו אותה הוא מבקש לסווג כאסכולה רפואית התומכת בקיומה של גרימה בין הנסיבות אותן חווה המבקש לבין מחלתו.

המדינה בתשובתה סבורה כי אין הצדקה למתן רשות ערעור הואיל והשאלות שבמחלוקת לובנו על ידי שתי ערכאות אשר יישמו את הדין על מקרהו של המבקש. אף לגופו של עניין טוענת המדינה כי מחלתו של המבקש הייתה קיימת ופעילה עוד טרם שירותו הצבאי וכי ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין הפגימה לבין התאונה.

4.

משוכה גבוהה ניצבת בפני המבקש בבקשה המונחת לפניי והיא קביעת בית המשפט המחוזי לפיה המבקש סבל מהמחלה עוד קודם גיוסו לצה"ל. קביעה זו אימצה למעשה את הקביעה בערכאה שקדמה לה ולפיה: "טענת [ המבקש ] כי עצם קביעת פרופיל 97 מלמדת על בריאותו המלאה טרם גיוסו, לא יכולה להתקבל על ידנו על רקע התיעוד הרפואי הרב העומד בסתירה לטענה זו". במסגרת התיעוד הרפואי צויינו התקפים מתועדים של המחלה מהם סבל המבקש שנים קודם גיוסו לצה"ל.

כאמור, אינני מוצא מקום להתערב בקביעה עובדתית זו אשר בוססה ונומקה כדבעי על ידי שתי הערכאות הקודמות ולפיה מחלת המבקש לא נגרמה עקב שירותו הצבאי אלא אף קדמה לו. די בקביעה זו כדי לבסס את דחיית ההכרה לה עותר המבקש. לכך נוסיף כי מבחינה משפטית, על פי סעיף 34(א) לחוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט-1959 ניתן לערער רק על "נקודה משפטית" בלבד. בענייננו עסקינן בשאלה עובדתית. לכך נוסיף שאם הדין מגביל את זכות הערעור בתחום זה לשאלה משפטית, קל וחומר שלא ניתן לדון בעניין לגופו כאשר מדובר בגלגול שלישי, דהיינו בקשת רשות ערעור על פסק דינה של ערכאת ערעור. עם כל ההבנה, אין מקום להעניק רשות ערעור במקרה זה.

5.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.