רע"א 834/13 פלוני נ. מדינת ישראל קצין התגמולים ועדה רפואית עליונה

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט כ' מוסק ), מיום 11.12.2012, בע"ו 54748-06-12, על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בעניינו של המבקש, החלטה מיום 20.3.2012. מדובר בערעור בגלגול שני לאחר שערעורו הקודם של המבקש נדון על ידי כבוד השופט י' שפירא בע"ו 51305-09-11. בפסק הדין שניתן ביום 23.11.2011, הורה כבוד השופט י' שפירא

להחזיר את התיק לוועדה הרפואית העליונה לצורך השלמת החלטתה.

2.

המבקש הוא נכה צה"ל משנת 1998 בעקבות פגיעה בברך שמאל במהלך שירות מילואים פעיל. למבקש הוכרה נכות אורתופדית וכן נכות נוירולוגית בברך שמאל אשר נגרמה בניתוח אורתופדי. בעקבות הניתוח נאלץ המבקש להלך עם קביים. בשיקום לאחר הניתוח קיבל המבקש סד לייצוב הרגל. המבקש עבר ביוני שנת 2001 ניתוח אתרוסקופיה בברך ימין. במהלך הניתוח נפגעה הברך פגיעה נוירולוגית וגם עליה הושם סד.

3.

וועדה רפואית דנה בשאלה האם הנכות ממנה סובל המבקש בעצב הפמורלי בברך ימין היא נכות מוסבת מברך שמאל, וקבעה שאין מדובר בנכות מוסבת. לפיכך, דחתה את טענות המבקש בדבר קיומו של קשר סיבתי כאמור. וועדה רפואית עליונה (להלן - הוועדה ) דחתה את ערעורו של המבקש. הוועדה לא הכירה בנכות ברגל ימין כנכות מוסבת מנכותו המוכרת של המבקש ברגל שמאל, ושללה את הקשר הסיבתי המוסב בין נכותו של המבקש בעצב הפמורלי ובברך ימין לבין נכותו ברגל שמאל. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. כבוד השופט י' שפירא קבע כי חסרה בהחלטת הוועדה התייחסות נקודתית לחוות הדעת של ד"ר הנדל וד"ר דודקביץ' מטעם שני הצדדים. לפיכך הורה, כאמור, להחזיר את התיק לוועדה כדי שתנמק אם יש בדעותיהם של מומחים אלו כדי להשפיע על החלטתה.

4.

הוועדה התכנסה בשנית ביום 20.3.2012. בהחלטתה, חזרה הוועדה על קביעתה לפיה אין מקום להכיר בקשר הסיבתי שבין נכותו המוכרת של המבקש ברגל שמאל לזו שברגל ימין. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי שנדון לפני כבוד השופט כ' מוסק . המבקש טען כי התייחסות הוועדה לחוות הדעת של המומחים הייתה התייחסות למראית עין בלבד. לטענתו, הוועדה התעלמה מההכרה של ד"ר דודקביץ' בקשר הסיבתי שבין נכותו המוכרת של המבקש ברגל שמאל לזו שברגל ימין. המערער טען עוד כי חובה היה על הוועדה לקבל את קביעת המומחה ולא להחליפה בדעה אחרת שלא הוצגה על ידי הצדדים. המשיב התנגד לערעור וביקש לדחותו.

5.

בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית המחוזית מיום 8.3.2009 בעניינו של המבקש עולה שכבר אז הגיעה הוועדה למסקנה מנומקת בדבר העדר קשר סיבתי בין נכות של המבקש ברגל שמאל לזו שברגל ימין. בית המשפט ציין שמפרוטוקול הדיון עולה בבירור שהוועדה התייחסה באופן מפורט ביותר הן לחוות דעת המומחים והן להחלטות קודמות שניתנו בנוגע להעדר קשר סיבתי בין הנכות ברגל שמאל לבין זו שבברך ימין. בית המשפט קבע כי הוועדה פעלה בסמכות. בית המשפט ציין שגם הוועדה המחוזית קבעה כי תקופה של שנתיים מאז הפגיעה בברך שמאל היא תקופה קצרה מידי להתפתחות תופעות ניווניות ברגל ימין ולכן שללה את הקשר הסיבתי בין הנכות ברגל שמאל לבין זו שבברך ימין. בית המשפט הוסיף שהוועדה דנה ונימקה בפירוט רב את מסקנותיה הרפואיות, והוסיף שד"ר דודקביץ' לא חזר בו מעמדתו שהביע בחוות דעתו בדבר העדר הקשר הסיבתי האמור. בנסיבות אלו קבע בית המשפט שמדובר במחלוקת בעניין רפואי מובהק. לפיכך, דחה את הערעור ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.

המבקש טוען כי בניגוד להוראת בית המשפט המחוזי, הוועדה התייחסה רק לחוות הדעת שהגיש ד"ר דודקביץ' מבלי להתייחס לעדותו במסגרת חקירתו בבית המשפט, לפיה פגיעה ברגל אחת עשויה לפגוע ברגל השנייה ותהליך הפגיעה עשוי להיות קצר יותר אם משקלו של הנפגע גדול. לדעת המבקש, הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר דודקביץ' באופן דווקני ופורמאלי ולא קראה כלל את פרוטוקול הדיון שהביא לפניה. המבקש טוען עוד כי הוועדה לא התייחסה לדברי ד"ר דודקביץ' בחקירה לפיהם המשקל הועבר מרגל שמאל לרגל ימין ומשקל עודף מגביר את ההשפעה שקיימת בין הרגליים. המבקש טוען גם שהוועדה טעתה בכך שלא התייחסה לשאלת הקשר הסיבתי החלקי ולטענת ההחמרה החלקית של הנכות בעקבות דברי ד"ר דודקביץ'. לטענת המבקש, טענת המשיב בדבר שינויים ניווניים הועלתה לראשונה רק במושבה השני של הוועדה באופן הפוגע בזכויותיו שכן לא ניתנה לו הזדמנות להתגונן. לדעת המבקש הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה ובכך פגעה בזכויותיו לערער על ההחלטה בנקודה משפטית. המבקש מבקש לתת לו רשות לערער גם לאור הפרשנות המתחייבת של החוק, שהוא חוק סוציאלי המצדיק פירוש ליבראלי.

7.

דין הבקשה להידחות. השאלה האם המבקש הוכיח קשר סיבתי בין נכותו המוכרת ברגל שמאל לבין זו שברגל ימין, היא שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד וככזו, אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. כידוע, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה (ר " ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בעמ"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים אלו. מעבר לצורך אציין כי עיון בחקירתו של ד"ר דודקביץ בבית המשפט מעלה שהמומחה עמד על דעתו גם בחקירה הנגדית שלפיה אין להכיר בהשפעה של נכות הרגל האחת על הרגל השנייה, והמומחה ייחס את הפגיעה ברגל ימין בעיקר למשקלו של המבקש ואף חזר על דעתו זו מספר פעמים (עמודים 8-7, 10 לפרוטוקול מיום 17.4.2008 במסגרת ע"נ 40/07). בנסיבות אלו לא היה כל מקום להתערב בהחלטת הוועדה ובדין דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש. אוסיף עוד שהחלטת הוועדה נומקה כראוי, תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר דודקביץ'. אף ביתר טענות המבקש לא מצאתי ממש. משכך, דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.