רע"א 8343/01 פרופ' ירדנה וד"ר ליאון עובדיה ו-7 אח' נ. סיבל נהריה בע"מ (בכ

בפניי בקשה לצירוף מערער, ו/או להארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה הוגשה ביום 20.5.02, והתגובה לה הוגשה ביום 28.5.02. עקב תקלה, שמקורה בבקשה מקבילה לצירוף משיבים, לא ניתנה החלטה בבקשה עד עתה, ועם הצדדים הסליחה.

מן הבקשה עולה, כי המבקש, סרג' רוזנבאום, היה המבקש 8 בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הערעור שבכותרת הוגש על פסק הדין שניתן בסופה. יצויין, כי על פי החלטותי מן הימים 13.6.02 ו-26.6.02, ונוכח האמור בתקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, צורף המבקש כמשיב בערעור, והוא עתה בעל דין בהליך.

בבקשה נטען, כי המבקש מתגורר דרך קבע, ומזה זמן רב, בארצות הברית. כן נטען, כי המבקש לא ידע ולא הומצא לו פסק הדין. נטען, כי רק לאחרונה שוחח עם דיירים נוספים שהיו בין התובעים בתובענה בבית משפט קמא, מהם קיבל את פרטי עורך הדין המייצג אותם בערעור שבכותרת. נטען, כי שהותו בארצות הברית מנעה ממנו לטפל כהלכה בענייניו, ולכן הוא מבקש להצטרף בשלב זה לערעור. לחלופין, מתבקש צירופו של המבקש כמשיב לערעור.

במהותה, המדובר בבקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור. הארכת מועד לצורך הגשת ערעור טעונה הוכחתו של טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיומו של ההליך שבכותרת עשוי להיות טעם מיוחד למתן ארכה, לצורך הגשת ערעור באותו עניין עצמו על ידי המבקש (ראו, לעניין זה, בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל פ"ד מג(4) 22). עם זאת, אין מדובר בכלל אוטומטי, ויש לבחון, בכל עניין ועניין, את כלל הנסיבות הצריכות לעניין. בגדר זה, יש לבחון את מידת שקידתו של המבקש; את הפגיעה האפשרית בבעלי דין אחרים, למשל על דרך של התמשכות הדיון בשל הוספת מערער בשלב מאוחר של ההתדיינות; את התוספת הגלומה בערעור הנוסף ביחס ליריעת המחלוקת המצויה ממילא בבית המשפט; ושאר גורמים העשויים להשפיע על מאזן האינטרסים שבין בעלי הדין.

מצד התנהגותו של המבקש, הבקשה שבפניי מעוררת קושי. היותו של המבקש אזרח זר אינה גורעת מחובתו לעשות את הנדרש, על מנת להתעדכן בתוצאותיו של הליך אשר הוא בעל דין בו, ומה גם שהוא בין יוזמי ההליך. בשים לב לתקשורת הביניבשתית המפותחת הקיימת כיום, המרחק הפיזי בין ישראל לבין ארצות הברית אינו מהווה מחסום משמעותי מפני קבלת מידע כאמור. נראה, כי המבקש לא עמד בחובתו זו. אציין, כי המבקש יודע, כנראה, כיצד ליצור קשר עם המבקשים האחרים בתובענה בבית משפט קמא, והראיה לכך היא בעובדה שעל הערעור שבכותרת נודע לו משיחה עם מבקשים אלה. זאת ועוד, מתברר כי עוד ביום 20.2.02 חתם המבקש על תצהיר, בתמיכה לבקשתו להצטרף לערעור. והנה, בקשתו הוגשה רק בחלוף שלושה חודשים אחרי כן, ובלא שניתן לכך כל הסבר.

יוצא, כי המבקש לא פעל בשקידה המצופה ממי שמבקש ארכה לשם הגשת ערעור. עם זאת, אין בהיעתרות לבקשה כדי להביא לפגיעה כלשהי במי מן המשיבים. ראשית, בערעור זה טרם הוגשו סיכומים, וצו מתוקן לסיכומים בכתב, בעקבות הוספת משיבים, טרם יצא. אין בבקשה גם כדי להוסיף להיקפו או למורכבותו של הערעור. יוצא, כי אין בהעתרות למבוקש כדי להאריך את משך הדיון. שנית, המשיבים אינם יכולים להישמע בטענה, כי רכשו ציפיה מוגנת כי לא יוטרדו עוד בערעור מטעם המבקש. פסק דינו של בית משפט קמא הועמד למבחן. המשיב הפך לבעל דין בהליך. בין בהיותו משיב, ובין בהיותו מערער, כל תוצאה בערעור זה תהיה מעשה בית דין בין כל הצדדים להליך, ותחייב את המשיבים גם ביחס למבקש. אם יבוטל פסק דינו של בית משפט קמא, ייהנה המבקש מכך בין אם יהיה משיב, ובין אם יהיה מערער. זאת ועוד, גם בהיותו משיב רשאי המבקש, אם ברצונו בכך, להצטרף לטענות המערער כנגד פסק דינו של בית משפט קמא, ולהוסיף להן. יוצא, כי מכל הבחינות הללו, אין בצירופו של המבקש כמערער דווקא כדי לפגוע או להכביד על מי מן המשיבים, או כדי לפגוע בזכות דיונית של מי מהם. לעומת זאת, בצירופו של המבקש כמערער יש כדי להעמיד אותו בצד המתרס הראוי, מבחינת עמדתו לגופו של הסכסוך. במצב זה, ונוכח קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה, נראה לי כי ניתן להעתר לבקשה.

לפיכך, אני מורה על צירופו של המבקש כמערער נוסף בהליך שבכותרת. הצו המתוקן לסיכומים בכתב יביא בחשבון עובדה זו. עם זאת, הבקשה שבפניי הוגשה באיחור רב, ובלתי מוסבר. במצב זה, ישא המבקש בהוצאות המשיב 10 בבקשה זו, בסך 1,500 ₪. לסכום זה יצורף מע"מ כחוק, והוא ישא הפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.