פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8344/13
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. דגנית בלכנר
2. רוני בלכנר
נ ג ד
המשיבות:
1. גלריית עדן בע"מ
2. קטיה קלימובסקי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב מיום 1.12.2013 בת"א 17109-08-13 שניתנה על ידי כבוד
השופטת ד' אבניאלי
בשם המבקשים:
עו"ד מירי קליין;
עו"ד לירן מיכאל
בשם המשיבות:
עו"ד ירון אלכאוי;
עו"ד אורלי טננבאום
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטת ד"ר ד' אבניאלי ) בת"א 17109-08-13 מיום 1.12.2013, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים למחיקת סעיפים מכתב התשובה של המשיבות.
1.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת הנוגעת לייצוגה של המבקשת 1, אמנית במקצועה, על ידי המשיבה 1, גלריה לאמנויות, ואשר הובאה בהרחבה בהחלטתי מיום 16.12.2013 במסגרת רע"א 7477/13. בעקבות המחלוקת, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבות, ואילו המשיבות, מצידן, הגישו תביעה שכנגד. במסגרת התביעה שכנגד, נכללו גם עילות תביעה הנוגעות לעוולות לשון הרע ושקר מפגיע (להלן: עילות הדיבה ). המבקשים הגישו כתב הגנה שכנגד בו הכחישו את עילות התביעה שכנגד, ובמקביל הגישו בקשה לסילוק על הסף של עילות הדיבה במסגרת התביעה שכנגד בטענה שכתב התביעה שכנגד אינו מפורט מספיק לצורך הוכחת עילות אלה. בזמן שבקשה זו הייתה תלויה ועומדת, הגישו המשיבות כתב תשובה שכנגד במסגרתו ציינו עובדות נוספות המקימות, לטענתן, את עילות הדיבה. בעקבות זאת, הגישו המבקשים בקשה למחיקת שלושה סעיפים מכתב התשובה שכנגד בטענה כי אלו מהווים נימוקי תביעה ועובדות חדשות שניתן היה להעלות בכתב התשובה. ביום 1.12.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לסילוק עילות הדיבה על הסף בהחלטה מנומקת. באותו יום, ובהחלטה נפרדת, דחה בית המשפט גם את הבקשה למחיקת סעיפים מכתב התביעה שכנגד. הבקשה שלפני מתייחסת להחלטה אחרונה זו.
2.
המבקשים טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא הורה על מחיקת אותם שלושה סעיפים מכתב התשובה שכנגד, כאשר לטענתם העובדות שנוספו במסגרתם היו צריכות להיכלל בכתב התביעה שכנגד ולא בכתב התשובה. לטענתם, העלאת עובדות נוספות אלה לאחר שהגישו כבר את כתב הגנתם שכנגד מקפחת את זכויותיהם הדיוניות, וממילא כתב תשובה אינו מיועד לשמש אכסניה להעלאת טענות עובדתיות חדשות כי אם לענות לטענות מפתיעות שנטענו בכתב ההגנה בלבד. זאת במיוחד, כאשר עסקינן בעילות דיבה אשר לפי פסיקת בית משפט זה יש לפרט בכתב התביעה את העובדות המקימות אותן בפירוט רב, ולכן אין לאפשר למשיבות ליהנות ממקצה שיפורים
בשלב הגשת כתב התשובה שכנגד. לבסוף, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט כשנתן החלטה בלתי מנומקת בעניין זה.
3.
המשיבות, מצידן, טוענות כי החלטת בית המשפט המחוזי היא החלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, וזאת במיוחד כאשר, לטענתן, המניע להגשת הבקשה שלפני הוא ניצול לרעה של הליכי המשפט והמשך סדרה של הטרדות דיוניות מצד המבקשים כלפיהן. לטענתן, בהחלטת בית המשפט אין כל פגיעה בזכויות הדיוניות של המבקשים שכן הם יוכלו להגיב לעובדות שבכתב התשובה שכנגד בהמשך ההליך. לגופו של עניין, טוענות המשיבות כי כתב תשובה משמש גם לצורך העלאת עובדות חדשות הנותנות מענה להגנת הנתבע, וכך בדיוק נהגו.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה בהתאם לתקנה 410 לתקנות, ולקבל את הערעור באופן חלקי כך שהבקשה תוחזר לבית המשפט המחוזי להשלמת הנמקה.
5.
כידוע, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) קובע כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" תינתן ככל שיוכח כי יש צורך בהפעלת ביקורת ערעורית מיידית שאם לא כן תיפגענה זכויותיו של המבקש באופן שלא ניתן לתיקון על ידי פסיקת הוצאות בהמשך. במקביל, וכטענת המשיבות, הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות דיוניות גרידא אשר בעניינן שמור מרחב תמרון רב לערכאה הדיונית. אלא שבמקרה שלפני כלל לא ניתן לבחון האם קיים אותו צורך בביקורת ערעורית מיידית והאם החלטת בית המשפט המחוזי בדין יסודה, וזאת לאור העובדה שהחלטת בית המשפט הייתה בלתי מנומקת ותוכנה הסתכם במילים: "הבקשה נדחית".
6.
בית משפט זה עמד פעמים רבות על חשיבותה של חובת ההנמקה ועל ההכרחיות שבה לצורך הפעלת ביקורת ערעורית [ראו למשל: רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ (23.4.2013), פסקאות 8-7 והאסמכתאות הנזכרות שם (להלן: עניין ליברפול )]. אכן, לא כל בקשה מקימה צורך במתן החלטה מנומקת ומפורטת, וגם רמת הפירוט הנדרשת בהחלטה מנומקת משתנה בהתאם לנסיבות [ראו: עניין ליברפול , בפסקה 8; רע"א 4917/13 פלונית נ' פלונית (28.11.2013), פסקה ז']. אלא שדעתי היא כי בקשה הנוגעת למחיקת סעיפים מכתבי טענות המשתרעת על פני שישה עמודים מצריכה, לכל הפחות, הנמקה מסוימת הגם אם קצרה. לאור העובדה שהחלטת בית המשפט המחוזי אינה עונה לרף הנמקה זה, אני מורה על החזרת הבקשה אליו לצורך השלמת הנמקה. משכך, אין בכוונתי להתייחס לטענות הצדדים לגופו של עניין.
7.
לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו והבקשה תוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הנמקה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ט בטבת תשע"ד (1.1.2014).
ש ו פ ט