רע"א 8359/07 מועצה מקומית כפר קרע נ. מרעי רגאא

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת א' הלמן ) מיום 19.9.2007, בבר"ע 1152/07, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעפולה מיום 15.7.2007.

המשיבה שימשה כעובדת של המבקשת, בהיותה מורה במגמת האופנה בבית ספר התיכון בכפר קרע. אחר שהמשיבה פוטרה מעבודתה, עקב סגירת המגמה בה הייתה מועסקת, הגישה היא לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה לקבלת סכומים שונים, המגיעים לה לטענתה, בגין עבודתה ופיטוריה (עב 549/05), שניתנה בתיק הוצל"פ 09-01565-07-09.

ביום 30.11.2005, הגיעו הצדדים לפשרה, אשר ניתן לה תוקף של פסק דין.

ביום 18.3.2007 פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה, בבקשה לבצע את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה. זאת אחר שלטענתה לא שולמו לה הסכומים אשר נפסקו לה על פי פסק הדין.

ביום 3.5.2007 פנתה המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל בעפולה, בבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. זאת בהסתמך על טענתה, לפיה פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הינו פסק דין הצהרתי גרידא ואין בו חיובים אופרטיביים, למעט החיוב הכספי הקבוע בסעיף 1(ז) לפסק הדין, אותו קיימה המבקשת. משכך, טענה המבקשת, אין פסק הדין בר אכיפה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ביום 15.7.2007 דחתה ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ת' ניסים שי ) את הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל, בקובעה כי פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה אינו מהווה פסק דין הצהרתי גרידא. זאת באשר הוא קובע תבנית פשוטה, מוסכמת ומחייבת לחישוב הסכומים המגיעים למשיבה על פי פסק הדין, הכוללת את כלל הרכיבים אליהם יש להתייחס ואת אופן וזהות עורכי התחשיב, הכל כפי הסכמתם המפורשת של הצדדים.

על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת (בר"ע 1152/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' הלמן ) דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי העובדה כי פסק דין אינו קובע סכום מוגדר אין משמעותה כי המדובר בפסק דין הצהרתי שאינו בר אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, ובלבד שבפסק הדין נקבע מנגנון ברור לחישוב הסכומים המגיעים לזוכה. אף העובדה כי פסק דין דורש הבהרה אין משמעותה כי לא ניתן לבצע את פסק הדין. בעניינה של המבקשת, קובע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מנגנון ברור לחישוב הסכומים המגיעים למשיבה, לרבות כלל הנתונים אליהם יש להתייחס במסגרת החישוב, זהות ואופן עורכי התחשיב, הכל בהתאם להסכמתם המפורשת הצדדים. אף העובדה כי יש צורך בהמצאת "אישורים חיצוניים", כדוגמת "אישור מבטחים" לשם חישוב הסכומים המגיעים למשיבה אין בה כדי למנוע את אפשרות ביצוע פסק הדין, באשר האישורים הנדרשים פורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה מתבקש בית המשפט להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל. המבקשת טוענת כי מתעוררות בעניינה שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית החורגת מעניינה הפרטני ומצדיקות קיום דיון בעניינה ב"גלגול שלישי". עוד שבה המבקשת על טענתה בפני בית המשפט המחוזי, לפיה

פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מהווה פסק דין הצהרתי גרידא, ומשכך אין הוא בר אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל. לגישת המבקשת, מנגנון החישוב אשר קובע פסק דינו של בית הדין לעבודה בחיפה אינו פשוט כלל ועיקר. המבקשת מוסיפה כי בביצוע החישוב על ראש ההוצאה לפועל להידרש לשאלות מהותיות המצויות במחלוקת בין הצדדים, באופן החורג מסמכותו וכי הסתמכות ראש ההוצאה לפועל על "אישורים חיצוניים" לשם ביצוע החישוב מהווה אף היא חריגה מסמכותו.

מנגד טוענת המשיבה כי אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ומצדיקה קיום דיון ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי על אף שפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה אינו נוקב בסכום כסף מוגדר וסופי, אין פסק הדין מהווה פסק דין הצהרתי גרידא אשר אינו בר ביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. זאת מאחר ופסק הדין קובע חיוב עקרוני וברור המחייב את המבקשת לשלם למשיבה, ובצידו הנחיות אופרטיביות ברורות באשר לאופן ביצוע החישוב, הכל בהתאם להסכמה המפורשת אליה הגיעו הצדדים. לבסוף מדגישה המשיבה כי המבקשת בעצמה אינה חולקת על כך שפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה קובע את העקרונות לחישוב הסכומים המגיעים למשיבה. אף אין המבקשת חולקת על העקרונות שנקבעו. טענתה של המבקשת אינה אלא כי המדובר בפסק דין הצהרתי, טענה, אשר לגישת המשיבה, בטעות יסודה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, חרף טענות המבקשת, אין בקשת רשות הערעור מגלה כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. פסק דינו של בית הדין האזורי אינו מהווה הצהרה גרידא על זכויותיה של המשיבה. במסגרת פסק הדין, קבע בית הדין האזורי את חיובה של המבקשת לשלם כספים למשיבה. בצד חיוב זה, קבע בית הדין האזורי לעבודה נוסחה פשוטה וברורה לחישוב חיוב המבקשת כלפי המשיבה, תוך שהוא מפרט את כלל הנתונים אליהם יש להתייחס, אופן עריכת התחשיב וכלל האישורים אליהם יש להידרש במסגרת החישוב. לא זאת אף זאת, הנוסחה אשר קבע בית הדין האזורי לעבודה משקפת את ההסכמה המפורשת אליה הגיעו הצדדים. בנסיבות אלו, איני מוצא כי פעולתה של ראש ההוצאה לפועל מהווה הכרעה בשאלות מהותיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים או הטלת חיובים נוספים מעבר לאלו שנקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי באופן המהווה חריגה מסמכותה (ראו דוד בר אופיר, הוצאה

לפועל

128 (2007).

אף הפסיקה אליה מפנה המבקשת אין בה כדי להועיל, באשר אין נסיבותיה דומות לנסיבות עניינה של המבקשת.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך 5,000 ש"ח.