פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
8363/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המערער:
פקיד שומה חיפה
נ ג ד
המשיב:
אריה גונן
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט
העליון מיום 9.7.02 בע"א 477/02, שניתנה על-ידי כבוד הרשם ע' שחם
בשם המערער: עו"ד לאה מרגלית
פסק-דין
זהו
ערעור על החלטת רשם בית-המשפט העליון (הרשם עודד שחם), אשר דחה את בקשת המערער למחיקת
ערעור, שהגיש המשיב על פסק-דין חלקי, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה.
השאלה המרכזית שהתעוררה בפני בית-המשפט
המחוזי הייתה אם חייב המשיב בתשלום מס-הכנסה בארץ על תקבולים שקיבל בארצות-הברית
בשנות המס הרלוואנטיות. שכן, התעוררה מחלוקת בין הצדדים אם המשיב היה באותה העת תושב
ישראל כהגדרתו בסעיף 5(1)(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).
בית-המשפט המחוזי בחיפה (סגן-הנשיא דר'
דן ביין) קבע, תחת הכותרת "פסק-דין חלקי", כי יש לראות את המשיב כמי
שהיה תושב ישראל בשנים הרלוואנטיות.
על כך ערער המשיב ערעור לבית-משפט זה,
ואילו המערער הגיש בקשה למחיקת הערעור, מן הטעם, כי הערעור על פסק-דין חלקי הוא ערעור
ברשות ולא בזכות.
רשם בית-המשפט העליון קבע, כי הכרעתו של
בית-המשפט המחוזי בשאלת התושבות, הנה החלטה
סופית, אשר הדרך לתקיפתה היא בערעור בזכות. עוד קבע הרשם, כי הסעד שנתבקש על-ידי המשיב בערעורו היה להכריז על השומה כבטלה- מעיקרה, בהיותה נוגדת את הוראת הפקודה, וזאת מאחר שהמשיב לא היה תושב ישראל בעת הרלוואנטית, ומשהכריע בית-המשפט בשאלת התושבות, סיים את מלאכתו.
מכאן הערעור שבפנַי, בגדרו שב המערער וטען, כי פסק-הדין החלקי הוא בבחינת החלטה אחרת, שהערעור עליה ברשות. שכן, לטענתו, ההכרעה בשאלת התושבות אינה משום מתן סעד, ופסק-הדין הסופי יינתן עם קביעת החבות במס ושיעורה.
דין הערעור להידחות, שכן לא ראיתי להתערב בהחלטת הרשם. משדחה בית-המשפט המחוזי את טענות המשיב בשאלת התושבות, ובהתאם – סירב להעניק את הסעד המבוקש, הרי הכרעה זו היא סופית והערעור עליה הוא ערעור בזכות.
הערעור נדחה איפוא.
ניתן היום, כ"א באדר ב תשס"ג
(25.3.03).
ש ו פ ט ת