פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8373/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
וליד אבו אלעפיה
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל - מחוז תל אביב
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.11.2014 בע"א 24759-10-13 שניתן על ידי
כבוד סגני הנשיאה י' שנלר ו-ק' ורדי, והשופט ח' ברנר
בשם המבקש:
עו"ד רביד פליישר, עו"ד גד חלד
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.11.2014 (ע"א 24759-10-13, סגני הנשיאה י' שנלר ו- ק' ורדי והשופט ח' ברנר ), אשר בו קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי בלבד ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 6.8.2013 (תא"ק 25124-05-10, השופט י' קורן ).
רקע והליכים קודמים
2.
הבקשה נסבה על תביעת סילוק יד שהגיש מינהל מקרקעי ישראל, כיום רשות מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ), הוא המשיב, כנגד המבקש ביחס לחלקות הצמודות לביתו.
3.
המבקש הוא הבעלים של נכס ברחוב יוטבת 22 ביפו, הידוע כחלקה 13 בגוש 7043 (להלן: הבית ). הבית פונה לכיוון הים והוא המערבי ביותר ברחוב יוטבת. ממערב לו מצוי מצוק כורכר שעובר תהליכים של בליה וכרסום. על גבי מדרגה במצוק, בשטח נמוך ממפלס הבית, בנויה מרפסת שיש אליה גישה מתוך הבית. מרפסת זו בנויה מחוץ לחלקה בבעלותו של המבקש – על חלקה 12, וייתכן שאף על חלק מחלקה 11 באותו גוש. הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה מתי הוקמה מרפסת זו, אך אין חולק שבשנת 2008 ריצף אותה המבקש והתקין בה מעקה. להשלמת התמונה יצוין כי הבית גובל גם בחלקה 8 בגוש 7043 ממזרח ובחלקות 34 ו-40 בגוש 7115 מדרום ודרום מזרח. רוב החלקות הגובלות בבית – חלקות 8, 11, 12 ו-40 הן בבעלותה של רשות הפיתוח ומנוהלות עבורה על-ידי המינהל. ביחס לחלקה 34 מתנהלות תביעות בעלות שהוגשו על ידי מדינת ישראל ועיריית תל אביב-יפו, אשר טרם הוכרעו. חלקות 34 ו-40 משמשות כדרכים לשימוש הציבור.
4.
ביום 7.11.2010 הגיש המינהל תביעה כנגד המבקש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו לסילוק ידו מחלקות 11 ו-12 שעליהן, כך נטען, בנויה המרפסת. בשלב מאוחר יותר תוקן כתב התביעה כך שכלל בקשה לסילוק ידו של המבקש גם מהחלקות הסמוכות הנוספות – חלקה 8, 34 ו-40. במסגרת זו הגישו הצדדים בקשה מוסכמת להסדר דיוני שכלל הצהרה על כך שהמינהל הגיש את כל הראיות שיש בידיו לעניין החלקות שנוספו לכתב התביעה, והוא לא יגיש בעניינן ראיות נוספות. ביום 29.4.2012 ניתן לבקשה זו תוקף של החלטה על ידי בית משפט השלום.
5.
ביום 6.8.2013 קיבל בית משפט השלום את תביעתו של המינהל על כל חלקיה, לאחר שקבע כי המבקש מחזיק שלא כדין במקרקעי ציבור, והורה לו לסלק מהם את ידו. בית משפט השלום דחה באופן ספציפי את טענותיו של המבקש באשר לקבילותו של תרשים שהגיש המינהל, על-פי דיני הראיות, וציין כי גם את הטענות הנוספות של המבקש ביחס לראיות יש לדחות. בהמשך לכך, ולגופם של דברים, בית משפט השלום בחן את טענותיו של המבקש ביחס לחלקות השונות ודחה אותן. בית משפט השלום קבע כי המינהל רשאי לתפוס בחלקות אלה חזקה ולנהוג בהן מנהג בעלים. בהתאם לכך, בית המשפט השלום הורה למבקש להעביר את החזקה במרפסת למינהל עד ליום 30.9.2013, ואילו ביחס לשאר החלקות הוא הורה על מתן צו פינוי כנגד המבקש ככל שהוא יפריע למינהל בתפיסת החזקה בהן. בית משפט השלום נמנע מלהורות על הריסת מבנים שהוקמו על ידי המבקש במקום, לרבות גופי תאורה, מדרגות, ובור ביוב שנטען כי הוקם לפי היתר בניה, וקבע כי על המינהל לתת מענה הולם לבעיות של תאורה, גבהים וביוב, ככל שישנן בחלקות השונות, ולנהוג בחלקות אשר בחזקתו באופן שיאפשר למבקש גישה נוחה לביתו ושישמור על יציבות הבית. באשר לשטח שעליו בנויה המרפסת קבע בית משפט השלום כי המרפסת נבנתה למעשה רק בשנת 2008 עת נערך שיפוץ במקום על ידי המבקש, וכי מהעדויות שנשמעו עולה כי לבעלים שמהם קנה המבקש את הבית לא הייתה חזקה ייחודית בשטח שעליו בנויה המרפסת.
6.
בית משפט השלום דחה אף את טענותיו של המבקש לעניין התיישנות התביעה, מאחר שלפי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ) אין התיישנות במקרקעין מוסדרים אם זו לא התגבשה לפני תחילת החוק. עוד קבע בית משפט השלום, כי הדרכים הציבוריות שבחלקות 40 ו-34 הן מקרקעי ייעוד שבהם לא חלה התיישנות לפי סעיף 113(א) לחוק המקרקעין. כן נדחו טענותיו של המבקש ביחס לשיהוי בהגשת התביעה, וטענות נוספות שהעלה המבקש לגבי ההחזקה במרפסת, לרבות טענה של חזקה נוגדת, טענה לכך שקיבל רשות בלתי הדירה להחזיק במקום, טענה לזכות מכוח זיקת הנאה וטענה לקיומה של זכות דיירות מוגנת.
7.
המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 3.11.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגיש המבקש, מלבד בכל הנוגע לחלקה 34.
8.
בית המשפט המחוזי קבע שאין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ככלל, ובפרט בכל הנוגע למועד שבו נתפסה החזקה במרפסת. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש באשר לכך שחלק מהראיות הוצגו בניגוד להסדר הדיוני בין הצדדים, וקבע כי הכרעתו של בית משפט השלום עומדת על תילה גם ללא ראיות אלה.
9.
ביחס לחלקה 34 קבע בית המשפט המחוזי כי כיוון שאין לחלקה זו בעלים רשום, וסכסוך הבעלות לגביה טרם הוכרע, לרשות הפיתוח אין עילת תביעה ביחס לחלקה זו. עם זאת, כך נקבע, כיוון שהמבקש לא טען לזכויות בחלקה, הדרך פתוחה בפני רשות הפיתוח לנקוט בהליכי סילוק יד כנגד המבקש ככל שתוכיח את בעלותה בה.
10.
בית המשפט המחוזי קבע כי אין לקבל את טענת השיהוי של המבקש, בשים לב לכך שהמרפסת רוצפה והותקן בה מעקה רק בשנת 2008. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי את החשיבות שיש במניעת פלישה למקרקעי ציבור.
11.
בית המשפט המחוזי דחה בקשה להוספת ראיה שהגיש המבקש ונסבה על מכתב משנת 2008 של ראש ענף פיקוח חופי ים. המכתב התייחס, על-פי הנטען, למרפסת ביתו של המבקש, וצוין בו כי המרפסת בנויה שנים רבות. בית המשפט המחוזי ציין כי כיוון שהמבקש ניסה להגיש את הראיה גם במהלך הדיון בבית משפט השלום ונדחה, היה עליו לערער על ההחלטה בעניין. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי אף אם היה מקבל את הראיה הנוספת המשקל שיש לתת לה הוא נמוך ביותר, שכן לא ברור מה מקור ידיעותיו של עורך המסמך, ואף לא מצוין בו מתי נבנתה המרפסת.
בקשת רשות הערעור
12.
המבקש טוען בפני כי עניינו מעלה שאלות עקרוניות בדבר התיישנות במקרקעין בבעלות המדינה, וכן שאלות שעניינן קבילות ראיות באופן כללי, ובאופן ספציפי קבילות ראיות שהוגשו בניגוד להסדר דיוני שנעשה בין הצדדים.
13.
לגופם של דברים, המבקש טוען כי בתי המשפט הקודמים שגו בקביעותיהן לגבי המרפסת, אשר הכריעו את גורלה של טענת ההתיישנות. לשיטת המבקש משמעות קביעותיהם של בתי המשפט דלמטה בהקשר זה היא שהזכות הקניינית כפופה לריצוף וגידור השטח.
14.
המבקש חוזר על טענותיו כי הוא בעל רשות בלתי הדירה במרפסת מאחר שהיא צמודה למקרקעין שבבעלותו, וכן מעלה טענות ביחס לחזקה נוגדת בה. המבקש טוען עוד, כי סילוק ידו מחלקות 8 ו-40 ימנע ממנו גישה לביתו, וכי המינהל לא הוכיח את בעלותו בחלקות אלו.
15.
לבסוף, המבקש טוען גם כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל את הראיה הנוספת שביקש המבקש לצרף בשלב הערעור, אשר לטענתו היא רלוונטית ונחוצה לבירור המחלוקת.
דיון והכרעה
16.
הלכה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה עקרונית וכללית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)). בניגוד לטענותיו של המבקש, לא השתכנעתי כי עניינו מעלה שאלות עקרוניות ביחס להתיישנות במקרקעי ציבור או ביחס לקבילות ראיות. רוב רובן של טענות המבקש נוגעות להכרעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ביחס לבנייתה של המרפסת, ולהערכת העדויות בנושא זה.
גם טענותיו של המבקש ביחס להתיישנות קשורות בקשר ישיר לאותן הכרעות עובדתיות, והן נוגעות ליישום הדין בנושא ההתיישנות על עובדות המקרה, בהתאם למועדים שבהם החל המבקש להחזיק במקרקעין על-פי קביעותיו של בית משפט השלום. אלו הכרעות עובדתיות שבהן גם בית המשפט המחוזי נמנע מלהתערב, וודאי שאין להתערב בהן בשלב זה במסגרת "גלגול שלישי".
17.
טענותיו של המבקש ביחס לקבילות הראיות נבחנו בעיקרן על ידי הערכאות הקודמות, ונדחו. מכל מקום, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות בעלות אופי דיוני של הערכאות הקודמות, ולא כל שכן בגדר "גלגול שלישי" (ראו למשל: רע"א 7214/00 מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ נ' בר חן (25.3.2001); רע"א 5728/14 טומין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 12 (30.9.2014)) .
18.
באשר לטענתו של המבקש ביחס לקבלת הראיה הנוספת בערעור, כלל ידוע הוא שלמבקש אין זכות להגשת ראיות נוספות בערעור, ובית המשפט רשאי להתיר לו להגישן בתנאים מסוימים (ראו: תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה אינה אלא יישום ההלכות לעניין צירוף ראיות בערעור על נסיבות המקרה והראיה הקונקרטית (וראו: רע"א 974/12 גדעון רביב בע"מ נ' רז , פסקה 9 (17.6.2012)).
19.
ראוי להוסיף ביחס לטענותיו של המבקש כי סילוק ידו מן המקרקעין יפגע בזכות הקניין שלו בשל השלכותיו של סעד זה על הגישה לביתו, כי בית משפט השלום התנה את השימוש שיעשה המינהל במקרקעין בשמירה על ביתו של המבקש ועל יציבותו, וכן על הבטחת גישה נוחה ותנאים נאותים בסביבת מגוריו. זאת, בשים לב לחשיבות הנודעת במניעת פלישה למקרקעי ציבור מחד גיסא (ראו למשל: רע"א 4088/14 בדיר נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה כ"ב (2.7.2014) וההפניות שם ), ולשמירה על זכויותיו של המבקש וסביבת מגוריו, מאידך גיסא. ניתן אפוא לומר כי המבקש אף לא הצביע על עיוות דין שנגרם לו.
20.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התשע"ה (15.1.2015).
ש ו פ ט ת