בג"ץ 8380/99 סיגלית ישעיהו נ. שר המשפטים

העותרת ניגשה לבחינות ההתמחות של לשכת עורכי הדין שש פעמים ונכשלה כל פעם מחדש. היא מבקשת להיבחן פעם נוספת. אך בקשתה היא, להיבחן בדרך מיוחדת, שתתחשב במוגבלות שלה, ותיתן לה סיכוי טוב לעמוד בבחינה.

המוגבלות של העותרת טמונה בליקוי למידה מסוג מסויים, שאובחן על ידי מאבחנת מקצועית, ואינו שנוי במחלוקת. מסתבר כי מוגבלות זאת אינה מאפשרת לה לעמוד בהצלחה בבחינה מסוג רב-ברירה המקובלת בלשכת עורכי הדין. היא ביקשה להיבחן בדרך אחרת, שתהיה תואמת את המוגבלות שלה. לשכת עורכי הדין השיבה לה כי אין היא מוסמכת לסטות מן המתכונת שנקבעה בתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי הבחינות בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ג1962-. אולם, בעקבות עתירה לבית משפט זה, תוקנו התקנות, ונוספה להן תקנה 18ד. תקנה זאת מסמיכה את הוועדה הבוחנת, לבקשת אדם עם מוגבלות, "לקבוע בעבורו התאמות הנדרשות מחמת המוגבלות ואשר יש בהן כדי להבטיח שייבחן בתנאים שווים ככל האפשר לשאר הנבחנים". לאחר שנוספה תקנה זאת הציעה הלשכה לעותרת התאמות שונות: סטיה משיטת הבחינה מסוג רב-ברירה, הצגת שאלות פתוחות ותוספת זמן ככל שיידרש. אך על אף ההתאמות לא הצליחה העותרת בנסיונות חוזרים לעבור את הבחינה. לפיכך היא מבקשת התאמה נוספת, בהסתמכה על חוות-דעת של מומחית לליקויי למידה, שהגישה את חוות הדעת לבקשתה של לשכת עורכי הדין.

הבקשה העיקרית של העותרת היא, שיאופשר לה להיבחן בעל-פה בשאלות פתוחות. אולם, לשיטתה של לשכת עורכי הדין, העותרת נבחנה כבר בשאלות פתוחות, ובכל זאת נכשלה בבחינה. מסתבר, אם כן, כי המחלוקת בין הצדדים נעוצה בסוג (או מהות) השאלות הנכללות בבחינה, או בהגדרה של המושג שאלות פתוחות. כך או כך, נראה כי העותרת מתקשה לעמוד בבחינה הדורשת ידע רב של פרטי דינים, כפי שהלשכה דורשת מכל הנבחנים בבחינות ההתמחות. הלשכה אינה רואה אפשרות או הצדקה לוותר על ידע זה, הנדרש מכל נבחן, אם כי היא מוכנה לשנות את מתכונת הבחינה באופן שיוסיף ויקל על העותרת.

בא-כוח העותרת טוען כי לפי חוות דעתה של המומחית, כפי שהוצגה ביום 22.8.99 (נספח ע12-), הדרך המועדפת, מבחינת המוגבלות של העותרת, היא בחינה בעל פה. הלשכה, כפי שציינה בתשובתה לבית המשפט, מוכנה לבחון את העותרת בעל-פה, ובלבד שהשאלות בעל-פה תהיינה במתכונת השאלות בכתב. אולם, לאחר שהוסבר למומחית, מהן הדרישות המהותיות בבחינת הלשכה, הביעה המומחית את דעתה, בחוות דעת מיום 16.12.99 (נספח ד'), כי לעותרת אין "סיכוי להצליח בבחינה בע"פ עם שאלות מסוג זה". לפיכך הציעה המומחית, באותה חוות דעת, כי העותרת תיבחן במתכונת של שאלות דומה למתכונת הבחינה שהוכנה עבורה באוקטובר 1999, אולם הבחינה תפוצל לארבעה פרקים, והיא תיבחן בכל פרק בנפרד במרווח זמן של שבועיים לערך.

הצעתה של המומחית מקובלת על לשכת עורכי הדין.

אין אנו סבורים כי עמדתה של לשכת עורכי הדין, שהיא המופקדת על פי החוק על בחינות ההתמחות, הינה בלתי-סבירה או לוקה בפגם משפטי שיש בו כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט.

לפיכך החלטנו לדחות את העתירה.