רע"א 8383/20אס אם אס מתחם הרכבת בע"מ נ. טעמן שיווק מזון בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום

29.10.2020 (ע"א 69512-12-19, הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו- א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה בעיקרם ערעורים שהגישו המבקשת והמשיבה 3 על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 13.11.2019 (ת"א 13361-04-12, השופט א' סלע ).

2.

מקורה של בקשת רשות הערעור שבפני בסכסוך שעניינו זכויות במבנה בן כ-800 מ"ר (להלן: הנכס ) בירושלים, המצוי בבעלותה של הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית (להלן: הפטריארכיה ), היא המשיבה 3. המבקשת, חברת אס אם אס מתחם הרכבת בע"מ חוכרת מן הפטריארכיה את הנכס, וטעמן שיווק מזון בע"מ (להלן: טעמן ), המשיבה 1, מחזיקה בו כדיירת מוגנת מכוח הסכם שכירות שנערך בינה לבין הפטריארכיה בשנת 1990, עת עדיין נשאה שם אחר (להלן: הסכם השכירות ). המשיבה 2, סופר דיל מוצרי מזון (94) בע"מ (להלן: סופר דיל ), ניהלה בנכס סופרמרקט, שבחלקו מתנהל אטליז.

3.

בבסיסה של הבקשה דנן עומדת תביעה שהגישו המבקשת והפטריארכיה נגד טעמן וסופר דיל לסילוק יד מהנכס בעילות שונות. בין היתר נטען כי האטליז פעל ללא רישיון, דבר המקים עילת פינוי – הן מכוח הוראותיו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ), והן מכוח הסכם השכירות שנכרת עם טעמן, ובו צוין בין היתר כי פעולה ללא רישיון תאפשר את פינויה. יצוין כי עוד ביום 4.7.2013 נתן בית משפט השלום (השופטת ד' פיינשטיין ) פסק דין חלקי בהסכמה המורה על פינויה של סופר דיל מהנכס (להלן: פסק הדין החלקי ), כך שהמשך ההתדיינות נסב על פינויה של טעמן.

4.

בית משפט השלום דחה את התביעה נגד טעמן הן מן הטעם שעילות הפינוי הנטענות התגבשו לפני זמן רב באופן שמניח בסיס למחילה, והן לגוף הדברים. ביחס להסכם השכירות צוין, בעיקרו של דבר, כי הוא אינו מקים עילה לפינוי הנכס בשל הוראת סעיף 131(4) לחוק הגנת הדייר, הקובעת כי "שימוש במושכר ללא רישיון הדרוש לכך על פי דין אין בו, כשלעצמו, משום שימוש למטרה בלתי חוקית".

5.

המבקשת והפטריארכיה הגישו ערעורים נפרדים על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דן בערעורים במאוחד ודחה אותם בעיקרם מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), למעט בכל הנוגע לפינויו של האטליז על רקע הפעלתו ללא רישיון עסק כדין. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי לא ניתן ללמוד מהוראת סעיף 131(4) כי בכל מקרה לא תקום עילת פינוי בגין ניהול עסק במושכר ללא רישיון. לצד זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הסופרמרקט בכללותו הופעל ברישיון, ולכן עילת הפינוי חלה על שטח האטליז בלבד.

6.

בבקשת רשות הערעור דנן טוענת המבקשת כי הבקשה מעוררת סוגיות בעלות חשיבות ציבורית החורגות מעניינם של הצדדים וכי יש להיעתר לה לשם מניעת עיוות דין. באופן ספציפי נטען, בין היתר, כי טעמן הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית באופן שהקים עילת פינוי ביחס לנכס כולו, ולכן לא היה מקום להורות על פינוי חלקי בלבד כפי שנקבע. כן הועלו טענות ביחס לפרשנות שנתנו הערכאות הקודמות להסכם השכירות. נוסף לכך הועלו טענות פרטניות הנוגעות למשמעותו של פסק הדין החלקי ולפרשנות שיש לייחס להתנהלותה של הפטריארכיה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי כי היא עונה לאמות המידה המחמירות הקבועות ביחס להתערבות בפסק דין ב"גלגול שלישי". חרף ניסיונה של המבקשת לעטות על הבקשה נופך עקרוני, למעשה היא נשענת כולה על טענות בעלות אופי ערעורי, שברובן כבר נדחו בבית המשפט המחוזי מכוח תקנה 460(ב) לתקנות כאמור. המבקשת אף לא הצליחה להראות כי נגרם לה עיוות דין, ובנסיבות אלה דינה של הבקשה להידחות מכוח תקנה 407א לתקנות. לא מן הנמנע להזכיר כי ערעורה של המבקשת התקבל בבית המשפט המחוזי בנקודה ספציפית אשר בהתאם לה יבוצע פינוי מהנכס, הגם שחלקי.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.